ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 166 200 א-לה כפר שחרור נובמבר, תחילת חודש חשון. הסתיו מפנה מקומו לחורף. החודש נפתח בגשמי ברכה, כן ירבו, הרי כבר מאז שמחת תודה אנו מתפללים על הגשם. הטבע מייחל למים אחרי עונת יובש ארוכה מאד, השלכת כבר צובעת את העצים בשלל גוונים מזהוב ועד אדום וחום, וחלק מהעצים כבר נפרדו מעליהם ועומדים עירומים מוכנים לקדם את פני החורף. הימים מתקצרים (לא רק בגלל השינוי התמוה של שעון הקיץ קודם זמנו) ושעות החושך מתרבות. זהו גלגל העונות החוזר על עצמו כל שנה ושנה ובאורח פלא מפתיע אותנו כל שנה מחדש ומצליח לעורר בכל אחד ואחת מאיתנו רגשות ותחושות עזים. , י"ב בחשוון תשנ"ו, מוצאי שבת, אחרי עצרת השלום, עצרת של תקווה, גדעו שלושה כדורים את החלום, רצחו 4/11/95 את ראש הממשלה יצחק רבין ושינו את ההיסטוריה של ארץ ישראל המתחדשת וכנראה גם של האזור כולו. שלושה כדורים שנורו על ידי בן עוולה מוסת, אחרי חודשים של הסתה ופורענות, כשכולנו היינו תמימים ולא הבנו לאן הולכים פני הדברים. שנה אחרי הרצח, אחרי הפורענות, אחרי ההסתה, מה למדנו? אילו לקחים הפקנו? אין בכוונתי ולא כאן המקום 16 , היום לפתח הלאה את הנושא, אשאיר את השאלות פתוחות תוך תקווה ותפילה שלפחות יום אחד בשנה נעשה פסק זמן וניתן :1992 ביולי 13- ב 13- דעתנו בנושא. אסיים פסקה זו בדבריו של ראש הממשלה יצחק רבין בישיבת הפתיחה של הכנסת ה "ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי קודם כל, האדם – האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם. הוא הבית שלו, הוא בית הספר, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח, וביטחון הוא גם התקווה של האדם". פעמים סיימתי את פתח הדבר של 65 . ימים ולילות ארוכים זכינו לראות את גלעד שליט משתחרר משביו 1941 אחרי החגיגי שלפניכם אני 200- עיתון א-לה כפר בתקווה ובתפילה לשחרורו המהיר של גלעד שליט. לשמחתי הרבה בגיליון ה יכול לשנות ולברך את גלעד ומשפחת שליט בברכת "ושבו בנים לגבולם" ולהמשיך להתפלל לאקלומו המהיר של גלעד במשפחה ובחברה. אסיים בשירו של נתן יונתן "האיש ההוא" ובתקווה ותפילה לימים טובים ומבורכים. קריאה נעימה איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות. למרגלות ההר נולד ליד הנחל. בחורף שר בין ערבות בוכיות. בקיץ בין אורות בצעי המים לחמו שילח על פני הנחל לדגה. מקני הסוף כרת לו עפיפון וכשהיה לאיש מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה, מאבן המבצר האפורה בנה לו בית, על מי הנחל טחנה הקים, זרע שדות. שלח אונו על פני הים באניות סוחר. אך יש אשר יניח כלי מלאכתו, ויהיה פתאום לאיש אחר. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות. למרגלות ההר נולד, ליד הנחל יידוד פזור נפש על ההר או בבכאים. ובנופלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו, יקנו לו אחוזת עולם, ליד אמות המים השקטות. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות. וכמו מבצר עתיק היה סוף הדרך. האיש ההוא / נתן יונתן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=