ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 24 בלובי המפואר של מלון טא'ג אנו מוצאים חנות ספרים וקונים מדריך נסיעות להודו ופותחים בפרק על בומבי. אכן, כתוב שם שמדובר בכרך ענק שבמפגש ראשוני יכול להיות מאיים ולא נעים לתייר. יש המלצה לבקר בגבעת מלאבר, גבעה ירוקה וקרירה. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים: ירוק וקר. אנחנו עוצרים מונית, הפעם עם מנוע, ומגיעים לגבעת מלאבר. המלצה טובה בהחלט. בראש הגבעה משתרע פארק גדול וירוק מוקף בגדר חיה ירוקה הגזומה בצורת בעלי חיים שונים. בפארק פנימה חלקים מוצלים ואנו מתיישבים על ספסל בצל אחד העצים על מנת לתכנן את מעשינו הלאה. לפתע קולטות עיני במרכז הפארק, מרחק כמאה מטרים מאיתנו, במרכז מדשאה מוארת באור שמש המסנוור, דמות לבנה, מהלכת לאיטה בהדרת קודש ובזקיפות וכל מספר צעדים מתכופפת ונוגעת בדשא. אני מתבונן בדמות ומנסה לגייס את כל הידע שלי על הודו כדי להבין מה המעשה כאן. זה לא נראה כמו התעמלות בוקר, גם לא כמו יוגה ובוודאי שלא מדיטציה. אינני מצליח להבין מה עושה האדון, שבינתיים הבחנתי כי הוא די מבוגר. אני מסתקרן ומחליט לבחון את הנושא מקרוב. בשקט, מבלי להפריע את מעשיו, אני מתקדם לעבדו ושם לב שכל פעם כשהזקן לבוש הגלימה הלבנה מתכופף ונוגע בדשא הוא משאיר שם ערימה של אבקה לבנה. שרלוק הולמס שבי מתעורר ואני כבר בטוח שהנה לפני סוחר סמים. הרי בכל הדרך שעשינו עד כה בבומבי הציעו לנו מספר פעמים חשיש ו/או מריחואנה, והנה לפניי ראש הכנופיה. במחשבה שנייה אני מבין שלא מדובר בסוחר סמים. הרי לשם מה לו לפזרם סתם כך על הדשא בפארק? אני אוזר אומץ ומחליט לשאול את הזקן למעשיו, טופח על כתפו ושואל בפשטות: "סליחה, אדוני, מה אתה עושה?". הזקן מסתובב אליי, אני מבחין שעיניו חכמות וטובות, והוא עונה לי בטבעיות: "אני? אני מאכיל את הנמלים". לרגע נאלמתי. חברי הזקן הבחין בפליאתי והזמין אותי לשבת לצידו בצל אחד העצים. הוא הציג את עצמו וסיפר כי הוא מהנדס רכבות, שפרש לגמלאות וכעת, כשזמנו בידו, הוא נוהג לטייל מידי בוקר בפארק. בדרכו אל הפארק הוא עובר במרכול המקומי ורוכש חבילה של אבקת סוכר, אותה הוא מטמין בכיס גלימתו הלבנה. וכך הוא מסתובב על המדשאה וכל פעם שהוא מבחין בנמלה או חרק אחר הוא לוקח חופן של אבקת סוכר ומניח עליו, המעשה היומי הטוב... עוד למדתי ממנו שהוא משתייך לדת הג'יין, דת שהתפתחה בהודו לפני אלפי שנים במקביל להינדוהיזם ומאמיניה מקפידים מאוד על שמירת הטבע והסביבה. חברנו הזקן הזמין אותנו לטקס חגיגי בערב במקדש הג'ין, ולפתע הודו ובומבי התחילו להיראות ולהרגיש נפלא. טיילנו מיכל ואני במזרחה של אסיה, מהודו, דרך נפאל, בורמה, תאילנד, פיליפינים, יפן ושוב הפיליפינים, 1986-87 בשנים תאילנד, הודו, וחזרה ארצה. מסע מרתק שיסופר באחד הספרים העתידיים. בפפואה עם שבט הדאני
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=