249 | המצפן שלי בשבילים | סיכום ביניים המצפן שלי בשבילים אדם, איש משפחה, אפיקורס יהודי, ישראלי, אוהב אדם ואדמה, מורה דרך, חולם חכם השביל מההולך בו. לא פעם בהליכה בשבילים אני חושב לעצמי, או נשאל על ידי הצועדים עמי, מי אני, לאן פני מועדות, מה אמונתי ומה החזון. שאלות עמוקות שהתשובות עליהן הן המצפן בעזרתו בוחרים בדרך ובכיוון המתאימים והנכונים. גם כאן המקורות נובעים מבית אמא ואבא, מחיק משפחתי החם ומהחברים והחברות שפגשתי, שאני פוגש ושאפגוש בשבילים, מהחוויות, מאותם רגעים עוצרי נשימה והרגעים שביניהם, בחמישים שנה שעברו (וכנראה שגם בשנים שקדמו להן...) ואלה שעוד לפניי. אבי זכרונו לברכה היה אומר תמיד "תהיה אדם". בצעירותי לא הבנתי את מלוא המשמעות, הרי כולנו נולדים בני אדם. בהמשך הדרך הבנתי יותר. עלי לבחור להיות אדם, זה הבסיס לכל השאר. מדובר לא בבחירה חד פעמית, שמים פתק בקלפי והולכים, אלא בבחירה יומיומית, שעה שעה, כל רגע כל דקה, כל שנייה – להיות אדם. כעת, אחרי שבחרתי להיות אדם, יש שורה ארוכה של בחירות שעל האדם לעשות, הבחירה המשמעותית הראשונה שעשיתי הייתה להיות איש משפחה. בתחילה לא במודע, אלא בצורה טבעית המושפעת כמובן מהמשפחה שסביבי, אך בהמשך הדרך בצורה מודעת ביותר. גם זו הוויה שנראית לנו ברורה ביותר, אך כשבוחרים בה היא מקבלת משמעות אחרת, וקובעת את התנהלותך בשבילי החיים – איש משפחה. התמזל מזלי וזכיתי לבחור. שתי בחירות בסיסיות אלו תרמו ותורמות רבות להמשך דרכי בשבילים. lll שנת הבר מצווה שלי הייתה שנה משמעותית ביותר עבורי. גם אבי וגם אמי גדלו במשפחות דתיות ציוניות, הם הקימו בית שנכון לכנותו ציוני, ישראלי, מסורתי. שני הסבים שלי ראו משמעות גדולה מאוד בשנת המצווה, ובמהלכה זכיתי לבלות במחיצתם מספר שעות ערכיות מידי שבוע. כל יום שני אחר הצהריים הגעתי לביתם של סבא יוסף וסבתא שרה. סבא יוסף ישב עמי, ודרך סיפור תולדות המשפחה והדרך שעשו מהגולה ארצה, דרך ימי השואה השחורים, העביר לי את משנתו הציונית והרוחנית. מדי שבת, אחרי שבילינו יחדיו בבית הכנסת, ישבתי עם סבא גרשון ודרך לימוד טעמי המקרא ספגתי את אמונתו בתורת ישראל ובמדינת ישראל ואהבתו לעולם הרוח היהודי. שתי המשפחות, משפחת שטסל משפחתו של אבי, ומשפחת קופרשטוך משפחתה של אמי, היו משפחות דתיות, ציוניות, ליברליות שלא ראו סתירה בין תרי"ג מצוות, ישראליות, ליברליזם, כבוד האדם וחופש הבחירה. להפך. כל אלו התחברו אצלם בטבעיות והחיבור היה העיקר מבחינתם. בתור נער צעיר לא יכולתי לצלול לעומקם של כל הדברים. לפעמים נתקלתי בסתירות שלא היה להן הסבר מספק מבחינתי, אך ללא ספק נפתח בי צוהר לעולם היהדות ונזרע זרע סקרנות וצמא להעמיק ולחקור בנושא. בנוסף נצרבה בי התודעה שאני חלק מהעם היהודי, לא רק נולדתי לתוכו במקרה, אלא אני בוחר להשתייך אליו ומבין את מהות הבחירה. מאז אני משתדל ללמוד, להכיר ולהבין את המורשת היהודית, כתבי הקודש, הפרשנויות, החוכמה היהודית, החן היהודי והמקורות. אינני לומד ועוסק בלימודי יהדות משום שזו מצווה, אלא משום שזו הנאה אינטלקטואלית עבורי. תוך כדי הלימוד הגעתי למסקנה אפיקורסית: העושר והתוקף של המורשת היהודית אינו באלוהי ישראל, אינו בדטרמיניזם שהכל גזור בידי גורם על אנושי. להפך. העוצמה והגדולה היא באנושיות של הדברים, בעובדה שהתורה היא דברי אדם חיים. זו מופלאותה וזו גדולתה. יש במורשת היהודית אוצר בלום של הומניזם, של יושר, של צדק, של גבורה, של ענווה, של יופי, של מופלא. כשאנו דולים את העושר הזה מתוך המקורות אנו מתמלאים הזדהות והנאה שאין דוגמתן. אני מתמלא התפעמות. lll אפיקורס, פילוסוף יווני שחי לפני הספירה הנוצרית, הורה שאת הכוחות הרוחניים, הנפשיים, השכליים והגופניים שלנו, יש להביא לידי שלמות ומפירותיהם יש ליהנות. המסורת עיוותה את משנתו כאשר הציגה אותו כנהנתן או הדוניסט. מתנגדיו גרמו לכניסתו להיסטוריה של הפילוסופיה כמטיף להנאות העולם הזה, שכל המרבה בהן הרי זה משובח. אך למעשה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=