253 | סיכום ביניים איזה שעה אתה צריך? אנחנו צעד לפני סוף האסופה, בשלב זה הבנתם בוודאי שאני חובב סיפורים ומלקט אותם בשבילים בהם אני צועד. בנוסף, אחד הדברים המרתקים אותי הוא הזמן. מעניין אותי להתבונן ולבחון את משמעות הזמן בתרבויות שונות, במרחבים שונים, בתקופות היסטוריות שונות ובכלל, אני מקדיש לזמן הרבה זמן... אני בפעם הראשונה בחיי באינדונזיה, חלום שמתגשם. שנים דמיינתי עצמי בארכיפלג איים מופלא זה, שעליו קראתי רבות, שבו עשו גדולי האנתרופולוגים את מחקריהם. עד עתה היה המקום סגור לביקורי ישראלים וכעת, בדרך לא דרך, ניתן לבקר בו (על כך בספרים הבאים...). יש לי זמן קצוב, קצר מאד ולחוץ, כדי להכין את הכל לקראת הטיול של הקבוצה הישראלית הראשונה שתטייל בהדרכתי באינדונזיה. אני על מטוס של חברת גארודה (שם של ציפור מיתולוגית המשמשת את האל ההודי וישנו), חברת התעופה האינדונזית, בדרכי מג'וגג'קרטה לאי באלי. בשדה התעופה בבאלי מחכים לי מיקו, הסוכן המקומי אותו פגשתי כבר בעבר, והמדריך נורמן, באלינזי הלבוש במיטב המחלצות של המקומיים, גבוה, מלא ועם חיוך רחב על פרצופו. שניהם דוברים אנגלית טובה ואנחנו יוצאים לדרכנו. נורמן מציע שניסע למלון, ננוח קצת, ואחרי הצהרים נצא לסיור. אני מסביר לו שאין לנו זמן למנוחה ושאנחנו חייבים לצאת מיד לדרך. אני מראה לו את רשימת המקומות לביקור, עשרות מקדשים ואתרים נוספים, יש לנו רק יומיים וחצי, הזמן קצר והמלאכה מרובה. . אני מנסה בכל 14:30 סימנו "וי" על שלושה אתרים, ונורמן מחליט שזה הזמן להפסקת צהריים. אני מסתכל בשעון השעה כוחי לשכנע את נורמן לדלג על ארוחת צהרים, הזמן קצר והמלאכה מרובה, כבר אמרנו, אך נורמן מסביר לי שהצבא צועד על קיבתו, ועל ארוחת צהרים לא מוותרים. אחרי מספר דקות הגענו למסעדה נחמדה הצופה לנוף המדהים של טרסות אנחנו יוצאים מכאן! 15:15 , ומכריז: בשעה 14:45 האורז. אני מסתכל שוב בשעון השעה בדיוק". הוא בשלו: 14:47 "איזה שעה אתה צריך?", שואל אותי נורמן. אני מסתכל שוב בשעון שעל ידי ועונה לו "השעה בדיוק". 14:47 "ניר, איזה שעה אתה צריך?". אני עונה לו שוב: "אמרתי לך, השעה נורמן לוקח נשימה עמוקה, שם ידו על כתפי ואומר: "ניר, מהרגע שפגשתי אותך בשדה התעופה אתה כל הזמן מסתכל על השעון, מה אתה מחפש? איזה שעה אתה צריך?"... אסיים את סיפורי זה בציטוט מתוך ספרו הקלאסי של לואיס קרול, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות: "אני חושבת שהיית יכול לעשות שימוש יותר טוב בזמן," אמרה, "מאשר לבזבז אותו על חידות שאין להן פתרון". "לו הכרת את הזמן כמוני", אמר הכובען, "לא היית מדברת על לבזבז אותו, הוא לא אחד שמתבזבז!". "אני לא יודעת למה אתה מתכוון", אמרה אליס. "ודאי שלא!", אמר הכובען, מנער את ראשו בבוז. "אני מתערב שלא דיברת עם הזמן אפילו פעם אחת!". "אולי לא", ענתה אליס בזהירות, "אבל אני יודעת איך לנצל אותו". "זהו! זה מסביר הכל", אמר הכובען. "הוא לא סובל שמנצלים אותו. ובכן, לו ידעת לשמור איתו על יחסים טובים, היה עושה בשעון כמעט כל מה שהיית מבקשת ממנו". בייני לבין עצמי אני עדיין מתלבט בשאלה איזה שעה אני צריך...
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=