ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 26 ברחבי פלאוואן זוללים דבש עלוקה בגן עדן במחצית הדרך, אחרי שעברנו את הודו, נפאל, בורמה, תאילנד וצפון הפיליפינים, החלטנו לעשות אתנחתא ולנוח קצת. שמענו על אי קסום במרכז הפיליפינים, בוראקאי, ושמנו אליו פעמינו. ניתן היה להגיע אליו אז רק בסירה דרך הים. זהו אחד המקומות הקסומים בעולם. האי עצמו ירוק ומוקף בחופי חול צחורים ומפרצי טורקיז צלולים ומזמינים. על חלק מהחופים יש בונגלוס פשוטים לצל עצי הקוקוס וביניהם ערסלים. ילידי האי עסוקים אך ורק בדבר אחד: הכנסת אורחים מכל הלב לתיירים המגיעים לנופש. ילדות נחמדות פוסעות בבוקר בין הבונגלוס ומציעות מיני מאפה שריחם ממלא את הסביבה כולה. לעת ערב מגיעים נערים ובמרכולתם דגים טריים, פירות ים ולובסטרים שאספו בשונית מוכנים לעשייה בן רגע – גן עדן עלי אדמות. הייתה רק בעיה אחת. אני לא הייתי מוכן עדיין לגן עדן העדן הזה, כך שאחרי מספר שעות סטלבט, התחלתי לחקור את האי. הלכתי סביבו, כשלוש שעות הליכה. חציתי אותו לאורכו ולרוחבו, עוד שעתיים. טיפסתי לפסגות... עוד שעה. ואז שוב חיפשתי משהו לעשות. נזכרתי בכתבה שקראתי במטוס בדרך לבוראקאי, ובה סיפור על שבט שהתגלה באי אחר בפיליפינים רק לפני מספר חודשים. החלטתי שזה המקום בשבילנו. מיכל, שגן העדן קסם לה, ניסתה להניא אותי מכוונה זו, ולבסוף הסכימה שנצא לדרך רק אם נמצא עוד מצטרפים. היא הניחה, בצדק, שאף אחד לא יסכים לעזוב את גן העדן בורקאי. לקחתי כהרגלי את המשימה ברצינות. מצויד בכתבה על שבט הבטאק באי פלאוואן התחלתי להסתובב ולהטריד כל מי מ', והוא 1.90- שנראה לי שיש סיכוי שיצטרפו להרפתקאה. אחרי יומיים מצאתי על חוף הים זוג מוזר: היא בגובה של כ נמוך ממני בראש. בהתלהבות התנפלתי עליהם, מראה להם את התמונות המרהיבות של שבט הבטאק ומפליג בסיפורים על ההרפתקאה המובטחת לנו. אחרי כמחצית השעה בה הסברתי באנגלית את הכל, ברברה וג'ורדן התחילו לדבר ביניהם עברית...
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=