27 | עלוקה בגן עדן | חכם השביל הם ישמחו להצטרף, אבל הייתה בעיה קטנה אחת: יש להם טיסה מוזמנת לסידני באוסטרליה לעוד שבוע. למחרת עשינו ירדן ואני את דרכנו בסירה לעיר קטיקלאן, עיר מחוז באי הצמוד לבוראקאי. שם הלכנו לחברת התעופה שעות של 36 . ודחינו את הטיסה שלהם. המשכנו לרציף של הנמל וקנינו כרטיסים למעבורת לפאלוואן שיוצאת למחרת שייט, עד לפורטו פרינסיסה, בירת האי. מאחר שהשייט אמור היה להיות ארוך ומייגע רכשנו כרטיסים במחלקה ראשונה הכוללת תאי שינה ומיזוג אוויר! באחת עשרה וחצי בדיוק הגענו ארבעתנו על ציודנו לרציף ממנו אמורה המעבורת להפליג. הרציף עמוס באנשים, חזירים, עגנה רפסודת במבוק ענקית, כשני דונם שטחה, ברציף. כל 12:00 עיזים ושאר סחורות, אך מעבורת אין. בדיוק בשעה ההמון החל לעלות לרפסודה. רצנו לברר מה קורה והסתבר לנו שבגלל השפל המעבורת לא יכולה לעגון ברציף והרפסודה תעביר אותנו למעבורת. לא נשאר לנו כבר מקום על הרפסודה. נדחקנו איך שהוא, כשמי הים מגיעים עד לברכינו ואנו אוחזים את התרמילים והמצלמות גבוה כדי שלא יירטבו. את כל הרפסודה הענקית הזו הוביל פיליפיני צנום אחד עם משוט במבוק מאולתר. אחרי רבע שעה של שייט נעלם החוף בערפל ואנו בלב הים על רפסודה רעועה. עוד רבע שעה חולפת ואנו רואים בתוך הערפל גוש גדול שלאט שלאט מקבל צורה של אוניה. התקרבנו, התמונה התבהרה ולפנינו התגלתה אוניית ענק חלודה, ממנה יורד סולם חבלים של שמונה מטרים, שעליו אנחנו צריכים לטפס כדי להגיע לסיפון. הרפסודה נקשרת לתחתית האוניה והמשיט הצנום אומר משהו. מסתבר לנו שקודם אלו שצריכים לרדת מהאוניה ירדו ורק אחר כך אנחנו נטפס מעלה. סולם החבלים מתמלא במאות פיליפינים שיורדים כמו נמלים לרפסודה העמוסה ממילא – אין בה מקום לסיכה! לאט לאט, בעצם די מהר, הרפסודה שוקעת עוד במים וכעת הם מגיעים כבר למקומות הצנועים בגופנו... סוף סוף ניתן האות ואנחנו מתחילים לטפס מעלה. בשלב הזה ברברה, ירדן ומיכל רואים בי אשם בכך שמגן העדן הובלתי אותם לגיהנום, ואילו אני מתנחם בעובדה שעוד מעט נהיה במיזוג אוויר על הדרגשים שלנו בדרכנו לשבט הבטאק המסתורי. אני בקצה סולם החבלים. עיני רואות שסיפון האוניה מלא, אין מקום. אינני יכול לעצור. מישהו דוחף אותי מלמטה בסולם וכך אני פשוט עולה על האנשים בסיפון. איזה מזל שהיה לנו שכל לקנות כרטיסים לדרגשים... בקושי רב אנחנו מפלסים את דרכנו לדלת עליה רשום "מחלקה ראשונה, מיזוג אוויר". אבל איננו מצליחים לפתוח את הדלת... אני הולך לחפש איש צוות שיעזור לנו למצוא את מקומנו. אחרי מספר דקות אני חוזר עם איש הצוות, שמצליח לפתוח חריץ קטן בדלת ואומר לנו: "כנסו מהר, כנסו מהר". במחלקה הראשונה הצפיפות גדולה עוד יותר מאשר על הסיפון. הדרגשים ה"שמורים" לנו מלאים בפיליפינים, חזירים ושאר ירקות. כעת כבר כולם ממש כעוסים עליי. אני חוזר שוב לאיש הצוות ומתחיל לרטון בפניו. הוא קורא למנהל שקורה לעוד מנהל וכך בסופו של עניין משכנים אותנו במגורי הצוות – רק ארבעתנו. עוברות שתי יממות ואנו מגיעים סוף סוף לפורטו פרינססה שבאי פאלוואן. אנחנו בדרך לגסט האוס בפורטו פרינססה. הבעלים של הגסט האוס אמור להדריך אותנו בהמשך הדרך כיצד להגיע לשבט הבטאק. לאחר התארגנות בגסט האוס שלח אותנו בעל הגסט האוס לבית המרקחת כדי לקנות כדורים נגד מלריה. מסתבר שיש באי מגיפה רצינית של המחלה. אחרי שעברנו את כל ארבעת בתי המרקחת בפורטו פרינססה, הצלחנו להשיג כמות כדורים שמספיקה בקושי לשניים. אני התנדבתי לוותר וכך גם ברברה. כשהפרט הטכני רפואי הזה מאחורינו הסתובבנו קצת בעיר פורטו פרינססה, עיירה די אומללה שהוקמה למעשה ככלא לאסירים והתפתחה מאוחר יותר כעיר נמל של אי גדול שעדיין לא פותח. למחרת אנחנו שוב על סירה, הפעם סירה ספיישל שלוקחת אותנו צפונה לאורך חופי האי ובהמשך מערבה לאורך נהר פנימה אל מעבה יערות הגשם של האי פלאוואן. שני המלווים המקומיים שלנו חביבים מאד, אינם יודעים מילה באנגלית ותפקידם הוא להביא אותנו לכפר בלב יער הגשם, שם נמצא המדריך שאיתו נמשיך רגלית בחיפושינו אחר בני הבטאק. שעות שייט הגענו ליעדנו, כפר של בקתות קש פשוטות על גדת הנהר. עוד עשרים דקות הליכה בשבילי הכפר 10- לאחר כ ואנחנו בביתו של המדריך המיועד. כשנכנסנו לבקתה מתגלה לעינינו תמונה הזויה: בחור מקומי שרוע נאנח על מיטת חבלים ושתי נשים מושכות בשערות ראשו. הבחור בקושי פותח את עיניו ובאנגלית מטובלת בניב פיליפיני מקומי הוא אומר לנו שהוא עצמו קודח ממחלת המלריה אבל בן דודו ישמח להתלוות אלינו. העונה לשם דואי ומדבר אנגלית 16 עוד מספר דקות של הליכה ואנחנו פוגשים את מי שיהיה המדריך שלנו, נער צעיר כבן בסיסית ביותר. סיכמנו עמו על המחיר והוא הבטיח לארגן צידה לדרך ואמר שיחד עמו יגיע עוזר נוסף. למחרת בבוקר, לאחר שישנו באחת מהבקתות בכפר, יוצאת המשלחת הקטנה שלנו לדרך. דואי מוביל בראש וממש פורץ במצ'טה שלו שביל במעבה יער הגשם הסבוך, ואנחנו נשרכים אחריו.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=