ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 36 סבא גרשון וסבתא בלומה עם אחי הוד ועם בת דודתי הלה בין קודש לחול שנה לפטירתו של סבא גרשון 30 דברים שכתב אחי הוד במלאות נעלמת לי כשהייתי בן שמונה. אני עדיין זוכר את הנשיקה האחרונה שלך, את הקול המרתק, את גבהות קומתך ואת חיותך, למרות שעברו כל כך הרבה שנים. שאלו אותי פעם מי הדמות שהכי השפיעה עליי, ומיד עניתי סבא גרשון. הרבה סיבות יש לאמירה הזו אבל הפעם אתמקד במה שאתה מייצג עבורי. זה לא טריוויאלי שילד בן שמונה יזכור את סבא שלו, שלמעשה לא הכיר בכלל יכול להיות שאני מדמיין דמיונות ומספר סיפורים, יכול להיות שאני אפילו מריץ סרטים בראש, אבל לפני שבוע זה קרה לי שוב. הבלחת לחיי בעוצמה אדירה, עדות חיה לכך שהסיפור שלך-שלנו אמיתי ביותר. יש זמן בשבוע שאין לו אח ורע. יש שעה בשעון שאין לה זמן. דמדומי החמה בערב שבת, לקראת שבת המלכה, חופנים בתוכם את שני המושגים חול וקודש. הזמן הזה של יום שישי, מעל לכל, מחבר אותנו לעתיד כשממש מסתכלים עליו במשקפת העבר. ככה אני חושב ביקשת שנגדל: כשהעתיד לפנינו, והעבר לא מאחורינו, אלא איתנו, ממשיך למשוך קדימה בכל העוז. בכמה משפטים קצרים שקיבלת כמענה מהרבי שלך, יש את כל העולם שהבאת משם לפה, את כל האני מאמין שלך, לימודי חול יחד עם הקודש, דא"ח (דברי אלוהים חיים) יחד עם ההוויה הברלינאית, להרגיש גם וגם. ועכשיו, כששואלים אותי מה הזהות שלך, אני אומר גם וגם. אני לא חילוני מובהק ולא דתי מובהק. אני יהודי כמו שסבא שלי היה חי בכל העולמות: מכיר אותם ובוחר שורה מהדא״ח של הרבי ומשפט מהפילוסוף הגרמני. הנינים שלך נוסעים בשבת לטיול ושרים ״אנעים זמירות״ יחד איתי. סופרים את העומר אחרי פסח וממש לא מבינים למה הפכנו את הבית בפסח. הנין שלך שר ״וזכני לגדל בנים ובני בנים... אוהבי ה׳ יראי אלוהים״ כשהוא רוכב איתי על האופניים בשבת בקול של פרח חזנות, ואני מתגלגל מצחוק ואומר לו שהיית בטח מתקן אותו על כל הטעויות שעשה. בין קודש לחול - כבר שלושים שנה שאתה חי יחד איתי למרות שאתה לא כאן, והנוכחות מתחזקת כשהרוח מתחילה לנשב והחופשה בבית הספר מסתיימת ויראת החגים עושה את דרכה לבתינו והכמיהה לקולך הנעים משתלבת בחמימות ביתית. רק הזיכרון עובד עכשיו, ודמותך התמירה בעיניי כילד רכון על הבימה באולם הספורט, טליתך מכסה את פניך וקריאתך לבעל התוקע ״תקי-עה״ מהדהדת במוחי כאילו ניצב אתה כיום הזה מולי. שלושים שנה עברו ודמותך עטורת תפילין בסלון ביתכם מתפלל שחרית בבוקר קיצי קורץ לי ומבקש נשיקה ואח"כ אוסף את התפילין ניגש לסבתא נושק ואומר שיהיה לנו יום טוב. לוקח את הסנדביץ' את התפוח מכניס לתיק העור ויוצא לעוד יום שרובו ככולו עיסוק בצרכי ציבור. אין יום שחולף שאינני נזכר בך, והפסיפס מדהים. תמונתך משתלבת עם אבא ואמא וסבתא בלומה וסבא יוסף בקטנות קומתו משלב זרועותיו עם סבתא שרה ובמין מרקם שכזה יוצרים את האורים ותומים שלי, שלאורם אני פועל ואיתם אני חי. זיכרונך לא נעלם, מורשתך חיה ובועטת ובכל אחד מאיתנו יש קמצוץ ג-רשון.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=