ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 50 הכלבה בעלת החיוך הרבה אימרות נאמרו על אופיים של בעלי החיים ובעיקר על אופיים של כלבים וחתולים ביתיים. יש הטוענים שאופי חיית המחמד נקבע רבות על פי אופי בעליה; יש האומרים שהבעלים יבחרו חיית מחמד המתאימה לאופיים, ויש האומרים שלכל חיה אופיה המיוחד הבלתי תלוי. יאמרו מה שיאמרו, על דבר אחד אין ויכוח: לחיות יש אופי מיוחד משלהן ולכל אחת מאפיינים ייחודיים וסיפורים מגוונים המסופרים עליה בלבד. כל מגדל חיות מתהדר בחייתו הוא, אבל במקרה של כלבתנו הוותיקה, הסכימו כולם, כולל אוהבי חיות שרופים, מסתייגים למיניהם וסתם אנשים מן היישוב - שבמקרה שלה מדובר במשהו מיוחד. פלפל היתה מלאת עזוז חיים כבר משחר נעוריה. כשהגענו לצער בעלי חיים רק כדי לבדוק אם יש כלב שיכול יהיה לאמץ אותנו למשפחתו האוהבת, היתה זו היא מכל שאר הכלבים אשר הבחינה בפוטנציאל האמיתי של "רק בדיקה" זו. חוויה לא פשוטה הביקור בצער בעלי חיים. עשרות הכלבים מאחורי הכלובים כאילו יודעים שהמבקרים באים להכריע את גורלם. טכניקות שונות ומשונות ננקטות על ידי כלבים שונים. יש הבוחנים במבט חודר, עמוק ומעורר ייסורי מצפון על שייכותינו לגזע האנושי, יש אשר העצב זורם במלוא עוצמתו ממבטם ומציף את הלב, יש המיבבים יבבה חרישית, עגומה אך בלתי נפסקת, יש העומדים על שתי רגליהם האחוריות ומשרבבים את לשונם אל מעבר לגדר הכלוב בתחינה אילמת. כלבים מכל הסוגים - גדולים, קטנים, גבוהים, נמוכים, שעירים, רזים, שמנמנים... כולם ככלב אחד עוצרים את נשימתם כשהמבקר מתמהמה ליד אחד הכלובים כחוכך בדעתו. ובאמת, תחושה קשה היא לדעת שבהחלטה אחת ניתן להכריע את גורלו של כלב אחד ויחד איתו להנציח את גורלם של כל שאר הכלבים האחרים. בעודנו טבועים בעוצמת הרגשות שמציפה כל מבקר בצער בעלי חיים, צדה פלפל את מבטינו. היא נקטה באסטרטגיה שונה לחלוטין משאר הכלבים. מבט אחד בעיניה והיה ברור לכל מתבונן שהכלבה הזו לא מחכה שיבחרו אותה! היא בוחרת את המתבוננים! פלפל החליטה שאנו נהיה המשפחה אותה היא בוחרת לאמץ, וכיוון שכך היה ברור לה, ומסתבר שמהר מאוד גם לנו, שהיא הבחירה האולטימטיבית עבורינו. היא כירכרה בשמחה תהומית כאילו הרגע נכנסו בעליה הביתה, קיפצה ודילגה בעליזות, וליקקה את ידינו בשקדנות מבעד לגדר. לא ניתן היה להתעלם מנוכחותה הקורנת והצוהלת. כשנכנסתי לכלוב כדי "רק רגע" להתרשם מגורי שנאוצר ענק גזעיים אשר מדריכנו בצער בעלי חיים המליץ עליהם בחום, הסתערה עליי פלפל ובן רגע דלגה אל בין זרועותי ההמומות. ללא כל היסוס, כבעלת אדם מיומנת למרות גילה הצעיר, רחצה בלקיקות ארוכות את פני הנדהמות ולסיום חשפה בעדינות מרשימה את שיניה הקטנות בחיוך כלבי מקסים ושובה לב. כן, כן, חיוך אמיתי! פלפל היתה כלבה מחייכת ולמדה עם השנים להשתמש בחיוך הזה לשימושים יעילים ביותר... מיותר לתאר שגורי השנאוצר הקטנים, הפאסיביים, הפכו חיוורים לעומת חיוניותה השופעת ומלאת החן של פלפל. פלפל אכן צדקה. יד נעלמה כבר החליטה כנראה שנועדנו להיות משפחתה לאורך שנים ארוכות עד פטירתה בשיבה טובה. לאחר זינוקה הספונטני אל חיקי, עוד לפני שיכולתי להגיב, היא כבר זרקה מבט פרידה אחרון אל חבריה לכלוב, נבחה מספר נביחות פרידה קצרות והיתה מוכנה לתזוזה סופית. כושר המחשבה שלי היה איטי בהרבה ובהיסוס קל פניתי לבן זוגי לחיים שעמד מצידה השני של גדר הכלוב. במבט שאלה וללא מילים העברתי לו את פלפל מעל לגדר, "רק כדי שיתרשם". פלפל נראתה כיודעת נפש בעליה וניכר היה שידעה עוד לפניי על ההעברה היזומה הזו מעבר לגדר. כשזוגי לחיים רק קלט אותה בזרועותיו, זכה גם הוא למקלחת לקיקות שלא ניתן לעמוד בפניה. או אז ידענו גם אנו את מה שידעה היא ברגע המפגש הראשון... במשך תהליך החתימה על הטפסים, ושאר פרוצדורות, טיפסה פלפל מברכינו אל השולחן מלא הניירות, כרכרה בישבנה המלא מצד לצד בעליזות ושטפה גם את פניו של נציג צער בעלי חיים בלקיקות חמות ומלאות תודה. לקינוח היא הרטיבה את ניירותיו בחותמת רטובה אישית משלה... ורק אז הואילה לרדת מן השולחן אל הרצפה. כל דרך הנסיעה לביתנו היא לא פסקה מלכרכר במכונית בעליזות בלתי נדלית וכך גם בכל ימי חייה עד יומה האחרון. פלפל הפעילה את חינה גם על אחרים ולא רק על משפחתה המצומצמת. באותן שנים עברנו מספר מקומות מגורים ובכל אחד מהם הסתגלה מיד לאופי המיוחד של המקום, ידעה מה יתרונותיו וחסרונותיו ונהייתה מוכרת גם לשכנים אשר לא הכירו אותנו באופן אישי. לעתים מזומנות היו מזהים אותנו על פיה ואומרים לנו משפטים כמו: "אה, אתם שייכים לפלפל, הכלבה המחייכת!"...
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=