51 | הכלבה בעלת החיוך | על חיות, אנשים והאהבה שביניהם פלפל התחבבה על כל מכיריה שבזמן קצר הפכו להיות מוקיריה... ושני סימני היכר מרכזיים היו לה: האחד בקצה התחתון של גופה - ישבנה הרחב, המכרכר בחינניות ובלהט כמתמסר לנענוע הזנב במלוא הגוף והעוצמה, השני בקצה העליון של גופה - חיוך כלבי נדיר ושובה לב. בצהרי שבת אחת גלילית ושלווה, כשמסביב נשמעים קולות יום השבת, ריח תבשילים מהביל מתוך החלונות הפתוחים לרווחה ומתערבל לבליל ריחות שכונתי ייחודי, בעיצומה של השלווה, שמנו לב שכלתבנו החביבה לא התיצבה במטבח לנוכח ריח ארוחת הצהריים המתבשלת. חשד קל ואפילו חשש קל התגנב לליבנו, כי פלפל חיבבה יותר מכל את שעות הארוחה ולא נהגה לפספס זמן זה. אמנם באותו יום הארוחה התבשלה מאוחר מתמיד, אך עדיין הניחוח המוכר והמגרה התפשט ברחבי הבית והיא איננה. לאחר שריקות קלות וסריקה מהירה של כל החדרים, החצר והכניסה, התאמת החשש שהיא איננה. אנו עברנו לא מכבר לשכונת מגורים זו ולמרות שידענו שחוש ההתמצאות של פלפל ויכולת ההכרות המיידית שלה עם הסביבה מעולים, עדיין חששנו שמא המעבר שיבש חלק מיכולות אלה. לאחר שריקה נוספת מבעד לחלון וציפיה מתוחה החלטנו לצאת אל שבילי השכונה ולבדוק באופן ישיר היכן היא. מקום מרבצה החביב היה בכניסה לבית, קרוב לריחות המוכרים והבטוחים, אך גם בתצפית טובה אל הנעשה בשאר חלקי השכונה - נקודה אסטרטגית לקלוט כל התרחשות מסעירה שאליה הייתה מזנקת במהירות ובסקרנות. מקום מרבצה היה שומם. פילחנו את האויר בשריקה המשפחתית המוכרת שוב ושוב והחרשנו על מנת להאזין לקול צעדיה. שוב שרקנו ושוב האזנו, ולאחר מספר שריקות חוזרות נדמה היה שניתן להבחין בשאון צעדיה המטופפים בזריזות ובנאמנות על השביל בין הבתים. האזנה מעמיקה נוספת ויכולנו לנשום לרווחה. אכן קול צעדיה נשמע בטוח ובוטח. יחד עם זאת נשמע קול נלווה בקצב צעדיה ולא מוכר. חיכינו עוד מספר שניות וראשה העליז ומבטה הפוחז הופיעו זקופי אוזניים ולשון מעבר לפינת הקיר. היא הציצה משועשעת, כמסתירה הפתעה מעבר לזנבה. למרות שקראנו לה, פלפל לא משה ממקומה באותה הבעת עליצות משועשעת וחייכה את חיוכה הידוע... בלית ברירה התקרבנו אנו אל שביל הכניסה וככל שהתקרבו צעדינו כך גבר רחש לחשושים מאחורי הקיר. מבט מהיר מעל לראשה של פלפל גילה עדת זאטוטים בגילאים שונים, רוכנים בבישנות מעבר לקיר ומסתכלים עליה בעיניים מעריצות. פלפל חיכתה עד שנראה את מלוא התמונה, המתינה מעט לראות שההבנה מתחילה לחלחל עמוק אל תוך מבטינו, ואו אז שלחה אלינו מבט קצר האומר "נתראה עוד מעט, אל תפריעו לי", סובבה את ישבנה בקשקוש זנב ידידותי ופנתה אל עבר עדת הילדים שמאחוריה. היא החלה לצעוד בזריזות תוך נענוע ישבן וזנב בקצב קבוע בשביל השכונתי כשכל עדת הילדים מטופפת אחריה בצעדים עליזים. קולות ענוגים וצעירים קוראים בשמה ושולחים מבט חטוף אלינו העומדים פעורי פה ללא תזוזה. מיד אחריהם הופיע בריצה נער בוגר מעט יותר כשבידו צלחת מהבילה כל טוב והוא רץ וקורא "פלפל, חכי, הבאתי לך ארוחת צהריים...". כל פעם הצליחה פלפל להפתיע אותנו מחדש ביכולת ההתחברות שלה עם בני האנוש. תחקיר מהיר הבהיר לנו שתושבי השכונה על כל גילאיהם היו מרוצים: הילדים על שהגיעה כלבת מחמד חברותית, ידידותית, חייכנית ומלאת אהבה הסבלנית לכל ליטופיהם, המבוגרים על שיש כלבת מחמד שמבקרת בביתם או בכניסתם לזמן קצוב, נותנת תחושת "יש כלב" לחלק הנוח של היום כמו לחברותא השכונתית של יום השבת אך אחריות הטיפול, היציאה באמצע הלילה בעיצומה של סופת גשם סוחפת לטיול לילי והדאגה והטרדה היומיומית נשארים מחוץ לתחום. על כן התחבבנו בזכות היותינו בעליה של פלפל במהירות על כל תושבי השכונה אשר חלק מהם, עד יום מגורינו האחרון שם, הכירו אותנו בשם הרשמי הבעלים של פלפל"... מיכל
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=