ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 52 הבור על הגבעה בימי חורף בהירים וקרים, כשעננים אפורים ניטעים מעל ראשי עצי האורן הכסופים בגבעת האורנים, כשגווני האפור ירוק משמשים בערבובייה ונוסכים תחושה מעורפלת וכמיהה לא ברורה המפכה מנבכי הבטן, אז אני נקרעת ביני לביני בין התכרבלות מאוחרת בסמוך לתנור החם והמפתה בין קירות הבית המגינים, לבין התעטפות נעימה במעילי הפוך או הפליז המלטפים ויציאה אל אויר החורף הקר והבהיר. בבוקר שבת חורפית כזו הופכת ההתלבטות להתלבטות משפחתית: מה יגבר על מה - משחק שח בסמוך לתנור או טיול חורף מרענן תוך ליווי שועט של כפות כלבתנו והשתרכות חרישית של חתולנו מאחור? בדרך כלל כשאנו מתפתים לשלב בין שתי האפשרויות אנו יוצאים אל הטבע הקרוב ונבלעים אל חיק עצי האורן המכסים את הגבעה. עצי האורן רוחשים בתנועת עלוותם ברוח החורף הזורמת ללא קול בתוך החורשה. רחשם מלטף, ענוג ומגביר את עינוגי החורף המלווים אותנו מכל עבר. ריח מהביל וחריף של מחטי אורן רטובים ולחים, ריחם הכבד של רגבי קרקע סמיכים מגלה את מקום מסתרם מתחת למרבד מחטי האורן העבה. חמיצות האורנים היא זו שמאפשרת לפטריות קטנות וענוגות לרקום מסך קורים לבנבנים ועדינים על משטח האורנים העבה. יצירי החורף ביישנים וענווים הם. הם אינם כיצורי הקיץ אשר מופיעים במלוא הדרם ובמלוא עוצמתם. יצורי החורף נחבאים אל הכלים, מהססים בהופעתם, ספק ניבטים ספר נחבאים. כך מציצות הפטריות השונות ממחבואן: יש המציבות את כיפתן המחודדת על רגל דקה ועדינה הצומחת בחשש מתוך איצטרובל שמצא את משכנו על הקרקע, יש המעצבות את כיפותיהן כבליטות טבעיות של גזעי העצים ומעטרות את הגזע סביב סביב. יש אשר מתכסות בכסות מחטי האורן ורק קו מתאר כיפתן הוא המרמז על היות פטריה רכה ושברירית מתחת. גם נבטי הצמחייה העתידית רכים ונחבאים הם. נבטי האורן מזדקרים בחשש מבעד לסדקי זרע הצנובר ופורשים את עליהם המחודדים אך הרכים אל אויר החורף הקר. עטרת נבטי החרחבינה המכחילה פורשים את כתר רכותם בעדינות על הקרקע, מזמינים ברכותם הטהורה אשר ברבות הימים, בחלוף ימי הצינה, תצמח בהשפעת החום והקיץ עטרת דוקרנית להפליא. אך כאן, בין רגבי הקרקע הלחים ובכסות ערפל החורף המכסה, הם יכולים עדיין להופיע בתום עדינותם, רכים, פגיעים וחסרי קוצי מגן לחשיפה הקיצית העתידה לבוא. עלי הרקפת מעטרים את הסלעים המציצים בינות כסות מרבד המחטים העבה. גם הם מרמזים בביישנות על תפארת פרחי הרקפת המרכינים את ראשי ניצניהם ונחבאים עדיין אל העלים. אנו צועדים חרישיים, כאילו נדבקנו מהביישנות החיננית של צמחיית החורף הענוגה. רחש צעדינו נבלע על מרבד הקרקע הרך. טיפות הלחות המשתהות באוויר אוגרות בתוכן את הד צעדינו ומרככות את נוכחותנו בחורשת האורנים. רק כלבתנו הנמרצת מעודדת מעודף הריחות הטריים שנישאים באוויר ומתרוצצת הלוך ושוב, בעודה גומאת את הקילומטראז' היומי שלה. חתולנו לעומתה מגלה הססנות ודורך בחשש ומתוך בדיקה מתמדת בכפותיו הרכות על עקבות צעדינו שנטבעו ברוך הקרקע הרטובה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=