55 | איום המטאטא הטורף | על חיות, אנשים והאהבה שביניהם להבין ולאחר מספר שניות פורצת בעיטוש גדול משאיבת אבק וגרגירים זעירים אל אפה. או אז תדהמתה רק גוברת. היא אינה מוותרת וצועדת בעקבות יצור המטאטא ובעקבותי בנחישות סנטימטר אחר סנטימטר. אפה ממש תקוע במרצפות שאך זה טואטאו על ידי הראש השעיר ונסוג ברגע שתנועת המטאטא חוזרת לגרוף עוד מהמרצפת הסמוכה. מתוך תמימות חסרת כוונות כלל, היא צועדת אחורה במלוא כובד גופה, עיניה נעוצות מהופנטות בראש המטאטא המקבץ ביעילות מיני פירורים, גרגירים, שערות ושאר גורמים לקבוצות מצטברות שאין בהן שימוש. היא עוקבת בעניין רב אחר יכולתו המדהימה של ראש המטאטא לזהות את החלקיקים שעל המרצפות גם כאשר אינם בולטים לעין, ויכולתו להפכם בולטים וברורים ערימות ערימות. כל גופה נע ונד: נע קדימה בצעדים קטנים עם תנועת המטאטא בגריפתו, ונסוג אחורה כשראש המטאטא נישא באויר בגאון ומאיים להתנגש בצוארה בדרכו לנחיתה על מרצפת חדשה. הלוך ושוב, הלוך ושוב. מדי פעם, ועלי להודות לרוב ממש לא במתכוון, היא נתקלת בתנועתה בדיוק במרכזה של ערימת לכלוך שנאספה בדקדקנות. בין רגע מתפזר כל תוכן הערימה מחדש על המרצפות בעודה מנסה לטשטש את הטעות ולההפך לכלבה רואה ואינה נראית נוכח מבטי המאשימים. לעתים היא משרבבת את אפה אל הערימה מלאת השיער השחור אשר מקורו מגופה הגדול, מרחרחת ובוחנת את מרכיביה של הערימה שמא תמצא שם דבר מה מרתק, אך מלבד עיטושים חוזרים ובעקבותיהם התעופפות טוטלית של הערימה לכל עבר, לא מוצאת דבר. אני מניפה את המטאטא בכעס מהול בייאוש עמוק: לא! שבי, ארצה! לא לזוז. היא מיד נכנעת, מגיבה בעלבון גדול לצליל קולי הזעום. מתיישבת מיד במקום ובאי רצון בולט גם מנמיכה את גופה לתנוחת רביצה. ראשה ועיניה ממשיכים לעקוב אחר תנועותי בדבקות, עכשיו מודאגות מעט. כיצד אסתדר עם חיית המטאטא המוזרה לבדי, ללא השגחתה הצמודה? אני נושמת נשימת רווחה ורואה בעיני רוחי כיצד כעת במהירות הרצויה אסיים את מלאכת הטיאטוא. אך כלבתי המודאגת אינה יכולה להפקיר אותי בידי ידית המטאטא וראשו המאיים. היא יודעת שאל לה להסתבך ולהעמד שוב על רגליה ולשוטט על רצפת המשימה. על גחונה, בזחילה בהתקדמות איטית אך מתמדת היא מקדמת את גופה מילימיטר אחר מילימטר לכיווני, מוכנה להעצר בכל רגע, בשנייה שבה תישמע הוראה כעוסה או מבטיי יינעצו בעיניה. ואני? בין הנפת מטאטא אחת למשנה, נעה בין יאוש מוחלט לחיוך משועשע בזויות הפה. ולבסוף תשאלו איך נפתר המאבק על המטאטא? כיאות למשפחות בעלות מודעות הגענו אני והיא לפשרה: היא ממשיכה ללוות אותי בכל ניעת מטאטא, עוקבת אחרי בענין ובסקרנות מודאגת, אך אני קובעת את קו הגבול ומקפידה לאפשר לה להיות כל הזמן בקשר עין ובמרחק לא גדול מהאתר המטואטא. ועל אף הפשרה המוסכמת הזו, אני מנסה בכל הזדמנות לשקוע במלאכת הטאטוא בעוד דעתה מוסחת לדבר מה אחר, והיא עושה ככל יכולתה ל"גנוב" מרצפות ולהיות קרובה מספיק בכדי להגן עלי מאיום יצור המטאטא המוזר. מיכל
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=