ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 58 מחסום הקוצים רדת יום, עם העמקת אפלולית הערב נעשים קווי המתאר רכים יותר ומטושטשים, כמלטפים את רגעי היום האחרונים ומתמוססים אל תוך הלילה הממשמש ובא. רוך תוי הערב מרכך את קולות העשייה הנמרצת של פעילות היום ומתמזג באיטיות נעימה בקולות הערב. קול שקשוק כלי ארוחת הערב המשפחתית, רשרוש צמרות העצים למשב רוח קיץ קלה, צחקוקי ילדים בין טיפות אמבט, ניקיון של סוף יום. נביחה רועמת ומופתעת של כלבתנו החביבה פיזרה באחת את שלוות הערב החמימה. זקופת אזניים ורוטטת מהתרגשות היא עמדה ליד דלת היציאה לגינה ונענעה את זנבה מצד לצד בציפייה מתוחה. נזיפות ששולחו לעברה בניסיון נואש לשכנע גם אותה ששלוות הערב טובה לאין ערוך מן הנעשה מעבר לדלת, העלו חרס ולא צלחו. היא בשלה. נועצת מבט חודר מבעד לזגוגית, כחוששת לאבד קשר עין עם התופעה המרתקת שבחוץ ומכריזה בנביחות קצרות ולא מתפשרות קולות אזעקה רמים. גם ניסיונותינו הנואשים להתעלם מדריכותה ומבטיה החפוזים לעברנו כאומרת "שימו לב! שימו לב!", התגלו כלא יעילים, ולכן השתחררה אל חלל המטבח אנחה משפחתית משותפת בידיעה שמי מאיתנו יאלץ להיפרד מהשלווה המלטפת והרכה, לשנס את איברי גופו ולהצטרף לחיוניות הנלהבת של כלבתנו אשר כלל לא שמעה על שלוות ערב קיץ ומתיקות עצלנית. סחרור שמחה סביב הזנב פרץ כאשר ראתה את אחד מבני המשפחה משרך את רגליו באי רצון מובהק לעברה, כשהחגורה המיוחלת בידו. שנייה לאחר מכן היא שטפה במלוא האון במדרגות המובילות אל הגינה ואז בבת אחת עצרה. פעולה זו גרמה מיד גם לנו להידרך ומתח בלתי נמנע עמד באוויר. התנהגות לא אופיינית זו הביאה גם אותנו להיעמד מאחוריה בשקט מופתי, צייתנים להפליא ומתבוננים בה בציפיה מהולה במתח. היא עמדה כפסל, רגלה הקדמית באוויר כמתכוננת לזינוק במידת הצורך, קצה אפה לח, מבריק ורוטט מתוך מאמץ לקלוט ריח בלתי מוכר. אזניה מתוחות ככל יכולתן וגבותיה מקומרות בהבעת הפתעה מהולה בחשדנות. מבטינו ננעצו בחשיכה בניסיון לדלות פרטים שיעזרו בפיענוח התנהגותה המוזרה, אך ללא הצלחה. בלית ברירה חזרנו והתבוננו בה, מנסים למצוא קצה חוט להבנה. באיטיות זהירה היא הניחה את כפה על הקרקע והתקדמה לאיטה לכיוון מטרה נעלמת בחשיכה. אנו בצעד חרישי אחריה. שבריר רישרוש וכולנו קפאנו על מקומנו. רישרוש שני הבהיר מעל לכל ספק שיש דבר מה לא ידוע עטוף בתוך העלטה האפלולית. בצעדים זהירים וחרישיים, כשכלבתנו צועדת בראש, מלאת חשיבות ושבעת רצון מהתגייסותנו הפתאומית לאזהרותיה, התקדמנו באיטיות משתדלים לא להפיק רחשים מיותרים. הרישרוש הפסיק בדיוק כשנראה היה לכולנו שאנו מזהים קו מתאר כדרורי וקטן על הקרקע. קפאנו שוב על מקומנו, ולשמחת כולם קו המתאר החל לנוע תוך השמיעו רשרוש קל ועדין. בעודנו עומדים מרותקים שילחנו לחלל האוויר רעיונות פרועים לגבי זהותו של קו המתאר. כלבתנו שמרה על איפוק ושקט, אך עדיין שמרה גם על דריכות גבוהה והאזינה להצעות השונות והמשונות. כשהסתמנה הסכמה כללית החלטנו לעשות מעשה ולבדוק את הנושא מקרוב. למרות התגנבות זהירה, תוך ניסיונות מגוחכים להלך באוויר ולא לרמוס בכובד משקלנו את הקרקע, לא הצלחנו לתעתע בצללית העמומה שהפסיקה את פעילותה באופן מיידי וניסתה היא לתעתע בנו ולהראות כקפל קרקע ולא יותר. כיוון שצד אחד מאיתנו, ובמקרה זו היתה הצללית המיסתורית, הפסיק את פעילותו, החלטנו שאנו יכולים לצעוד בזהירות אך בביטחון תוך יישור גו אל קפל הקרקע החי שגזר על עצמו דממה מכל רחש ותנועה. ככל שהתקרבנו, כך נראה שצדקנו בהימורינו. הידוק החגורה מנע מכלבתנו להסתער קדימה והיא נאלצה להסתפק בהסנפת ריחו החדש של היצור המכונס בתוך עצמו בניסיון נואש להפריד בינו ובין העולם. כדור קוצני, אך מלבב למראה, שכב ללא ניע על הקרקע, משים עצמו אינו רואה ואינו נראה. יש משהו מעורר חמלה בדרך התגוננות זו של הקיפוד, אשר מתאימה למצבים רבים בעולם הטבע , אך בעולמנו המודרני רב ההתפתחויות דרך זו דומה במידה רבה לטמינת הראש בחול. אנו, זקופי קומה וגו, מתבוננים בהתפעלות בכדור קוציו של הקיפוד, והוא מתכרבל אל חומת קוצים מגינה אשר מותירה אותו חסום מהעולם החיצוני ואל העולם החיצוני. התרחקנו קמעה וקבענו מקום שבתנו בסמוך לקרקע , מכורבלים זה בזה. ישבנו כך צנופים ומחכים לרגע התגלותו של הקיפוד. הדרך בה סמר הקיפוד את קוציו נוכח איום ופחד, ואטם עצמו אל הסביבה - לכאורה מוגן אך למעשה חשוף לחסדי הסביבה על אף קוציו המאיימים, הביאה להירהורים על עצמנו, בני האדם, והיתה מעין סרט
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=