61 | הפתעה מתחת לסלע הגדול | על חיות, אנשים והאהבה שביניהם כך עמדנו שבעי רצון אלה מול אלה - משפחת בני אנוש, רכי עור, זקופי גו, מול משפחת קיפודים, עמוסי קוצים, חוסמי מגע וגוף כדרורי. מדי ערב בערבו נפגשנו שתי המשפחות הסקרניות זו לגבי זו, ולמדנו להכיר את רזי ההתנהגות השונים. כבר לקראת שעות אחר הצהריים המאוחרות היתה אווירה של ציפייה מתוקה, עד לפגישה המשותפת ורבת העניין. אנו, למודים בהתנהגותם של בעלי החיים, ידענו שהפגישות אינן לנצח. ידענו שהקיפוד הינו חיה עצמאית אשר מנהלת את חייה בעצמה, ידענו שהקיפודים נודדים ועוברים ממקום מחיה אחד לאחר גם ללא סיבה הנראית לעין ועדיין קיווינו. קיווינו שיתכן ומשפחת קיפודים זו תקבע משכן קבע בניגוד לכל המחקרים והמידע המדוייק שנצבר לאורך שנים. קיווינו שמשכן הקבע יהיה דווקא בחצר ביתנו, במחילה המשובחת שמתחת לסלע הגדול. ולמרות הידיעה, התובנה והתקווה, ערב אחד, כשכל משפחתנו צעדה למפגש עם משפחת הקיפודים, מיאנו להאמין שאכן הם נדדו הלאה. הקיפודים, מוגנים לכאורה בכסות קוציהם, המשיכו לנוע למרחב מחיה חדש ולא ידוע. כיאה לחיית בר, המגוננת על עצמה במעיל קוצים מאיים, שמרה משפחת הקיפודים על עצמאותה המלאה. אנו נותרנו עם הגיגים רבים לגבי טיבם של חובשי מעיל קוצים, מחסומים נוקשים המכסים על עור רך ועדין, עצמאות מלאה מול התקשרות לאהובים ועוד ועוד. מדי תקופה עדיין זוכים אנו בביקור של קיפוד או קיפודה בחצרנו, ומפעם לפעם המחילה נבחרת שוב לבית גידול לצאצאים. ובכל מפגש עם בעלי הקוצים הרכים אנו מתפעמים מחדש... מיכל
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=