65 | לא עוצר בירוק | א-לה כפר שלה כלפינו והמשך הקשר נמצא בבחינה". מי ישמור על השומרים? יפה, הצלחת למצוא קשר בין סלולר לחו"ל. בוא נראה אותך מסביר את הכניסה שלך לנושא השמירה בכפר והקשר עם "מוקד כפיר"? "כפי שאמרתי בראשית דבריי, לא הכל חייב להיות קשור. בעניין כפיר, לאחר שיחה שנערכה לפני מספר חודשים עם אריה ברן ועמוס לוי, שטיפל בעבר בנושא השמירה, נדהמתי לשמוע שאחוז קטן מהתושבים נושא בנטל השמירה, וכמחצית מתוכם מוכרים את המשמרת בתשלום או אינם מתייצבים כלל. במשך השנים בהן אני שומר בכפר התפתחה אצלי מודעות לחשיבות הערכית חינוכית של השמירה מחד, ומאידך, הכרה ביעילות היחסית הנמוכה בשל חוסר ההכשרה ומקצועיות של תושבי הכפר, שרובם גם אינם חמושים. מכיוון שראיתי שהעניין הערכי יוצא בהפסדו בשל אי התייצבות ומכירת שמירות וגם האיכות לא משהו, ניסיתי לחשוב על פתרונות". מי שמך? "אף אחד, מלבד הרצון שלי לראות יותר ערכים וצדק בסביבתי ולהכנס לעוד מיזם עסקי. בכל אופן, מכיוון שגם המועצה שעות ביממה 24 חיפשה פתרונות למצב, הגענו לשותפות אסטרטגית בין חברת כפיר, המועצה ואני. כפיר תפעיל ניידת בכפר, תדאג לשמירה במוסדות החינוך ובמספר אתרים רגישים, כמו בלוני הספורט, משאבות המים ומתקן סניקת הביוב; המועצה נותנת את ברכתה ואת חסותה, כולל שכירת החברה לחלק מהמשימות שמניתי; ואילו אני מציע לכפיר עוגן קדמי וכתובת בכפר, כולל אחריות על איכות וביצוע השמירה. בנוסף, חברת כפיר תבצע החלפת שומרים בשכר, כאשר מדובר על שומרים חמושים ומיומנים. "אגב, אני תומך בהחלפת חוק השמירה, בתשלום 'אגרת השמירה' שתחול על כל התושבים ובצדק. כמובן שמי שירצה לשמור ו'לפדות' באמצעות השמירה את האגרה, יכול לעשות כך. בנוסף, לכפיר מגוון שירותי מוקד, טלוויזיה במעגל סגור, לחצני מצוקה ועוד. ייקח עוד הרבה זמן עד שאני אולי ארוויח מהמיזם, אבל תושבי הכפר יכולים כבר עכשיו לישון יותר טוב בלילה ובזה שכרי. לאחר החלטת הממשלה ששמירה במוסדות חינוך היא 'עבודה מועדפת', השומרים יקבלו שכר יפה ואני כבר יודע על בני הכפר שישמרו במוסדות החינוך. המיזם עם כפיר לא רק מגביר את הביטחון בכפר, אלא מספק עוד אפשרויות פרנסה לתושבי הכפר ובניהם". רוצה להיות חברה של קבע בחברה להגנת הטבע למרות הסקרנות הגדולה בנושא יס, סלקום וכפיר - ראוי לציין כי ניר שילה הוא קודם כל איש העולם הגדול (והארץ הקטנה). ניר נולד לפני ארבעים שנה בחיפה, סיים את בית הספר הריאלי (שימש כעורך עיתון בית הספר), היה פעיל בחברת התלמידים בבית הספר ולפני הגיוס עוד הספיק לרכז את "שבט כרמל" ולהיות רכז הנהגת צופי חיפה ויו"ר הנהגת צפירים (שכבת הבוגרים הארצית). בצבא שירת כארבע שנים וחצי - שנה ראשונה בקורס טיס ולאחר מכן ביחידה מובחרת. למרות שמעולם לא עשה קורס קצינים, קיבל במילואים דרגת ייצוג של קצונה לצורך משימות מיוחדות. הוא נשוי למיכל ואב לשניים, נוי וכליל ("הנסיכה והנסיך", בתיאוריה הציוריים של מיכל בא-לה כפר). "לאחר השחרור מצה"ל הצטרפתי למיכל, שלמדה ריפוי בעיסוק בירושלים", משחזר ניר. "עבדתי בחברה להגנת הטבע, ריכזתי את חוגי הסיור על שם אורי מימון ז"ל ופרויקטים נוספים בחברה. לאחר שמיכל סיימה ללמוד, יצאנו לטיול בחו"ל. חשבנו לטייל מספר חודשים ולחזור לקראת לימודי המשפטים שתכננתי להתחיל. הטיול התארך לשנתיים ימים, בהם היינו בעיקר באסיה, וגרם לי לשנות את הכיוון המקצועי. הטיול פתח בי סקרנות גדולה לגבי החברה האנושית, יחסי פרט-חברה, תרבויות ודתות - ובחרתי ללמוד אנתרופולוגיה. התחלתי בירושלים וסיימתי בחיפה. מיכל: "ידעתי תמיד שנגור בגליל. שמענו שמושב אלון הגליל הופך ליישוב קהילתי ושניתן לרכוש במקום בית על חלקה גדולה יחסית". ניר: "נרשמנו לפרויקט ועברנו לגור בקרוואן באלון הגליל. באותה תקופה למדנו להכיר, ולא לחיוב, את רשויות ההתיישבות בארץ, מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות. כל ההתנהלות באלון הגליל הייתה לא תקינה, הבטחות שלא קוימו ומה ששבר אותנו סופית הייתה הכוונה להרחיב את היישוב דווקא במקום בו עמדה קבוצת אלוני תבור עתיקים. עם זה לא יכולנו להשלים. "במקביל לסיום לימודי, גם ניהלתי את מחוז צפון של החברה להגנת הטבע ואת חוגי הסיור בצפון. במסגרת זו, נפגשתי עם חניכים מכפר ורדים והם הפתיעו אותי לטובה, לאור הדימוי הסנובי-יוקרתי שהיה לי על המקום, שלא בצדק". ריח הקפה, התבלינים ועצי ההסקה לעבור לכפר. יחד איתנו 1989- מיכל: "מכיוון שרצינו לברוח מהממסד וכפר ורדים נראה לנו מקום יותר עצמאי, החלטנו ב
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=