87 | פתח דבר | א-לה כפר 40 א-לה כפר מהן האבנים הגדולות בחייכם? בתחילת השבוע שעבר השתתפתי בישיבת מועצה סוערת (דיווח בדפי העיתון) שגרמה לי לצער רב, תוגה, חשש לעתיד ולמחשבות רבות. נזכרתי בסיפור שיש לו מוסר השכל אישי וחברתי. הזקן החכם יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית ספר למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר באירופה כולה) מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה 15 לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של הייתה אחת מתוך חמש, ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה שעה אחת בכדי "להעביר את החומר". בעומדו לפני קבוצת האליטה המינהלית הזו – שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם – העביר המרצה את מבטו בינהם, אחד אחד, באיטיות, ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי". מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם המיכל מלא?". כולם השיבו "אכן". ואז שוב התקופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. המרצה הזקן הרים שוב את מבטו אל הקהל ושאל: "האם מלא המיכל?". עתה השיב אחד מהם: "כנראה שלא!". "נכון", ענה המרצה. הוא חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?". הפעם ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים המחוננים: "לא!". "נכון", השיב להם הזקן, וכפי שציפו התלמידים רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל:"איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?". בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אנו למדים שככל שהיומן גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות". "לא", השיב המרצה הזקן. "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי, היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך"... דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה. הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שבאמת אתם אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר? מה שחייבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ החול), יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות במיכל (החיים) שלכם". בתנועת יד ידידותית בירך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם. ימים טובים, סבלנות וסובלנות קריאה נעימה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=