ניר שילה | חכם השביל מההולך בו | 96 54 א-לה כפר אם תרצו אין זו אגדה החום, כך נראה, תופס את מקומו וימי האביב מאופיינים כעת ביותר שרב ופחות קרירות. אפילו הצמחייה מאבדת מהגוון הירוק העז, ופה ושם מתחילה להצהיב. בשל השנה הגשומה מלאים הוואדיות מיים עדיין, ומומלץ לנצל את הזמן לטיולים והנאה. הציפורים משלימות את הנדודים ואנו עמוסי ארועים המאפיינים עונת שנה זו. בא-לה כפר הפעם אנו מלווים את צופי שבט עפר בטיול הפסח שקוצר בגלל הגשם (מי זוכר), מסקרים בצילום את טקס יום השואה, מתלווים לביקורו של שר התעשיה והמסחר אהוד אולמרט בתפן ובכפר ורדים, שומעים את בני גאון שביקר בכפר במאי, מאחלים הצלחה למשלחת היוצאת לבלגיה ולומדים מיורש על הדגל הישראלי ואומות העולם. 1- בחג הפועלים ה כל אלו בנוסף לנושאים רבים ומענינים ולמדורים הקבועים. מדינת ישראל הוקמה בתאריך ה' באייר תש"ח, אבל החלום של מדינה יהודית נולד כמחצית המאה קודם לכן במחשבתו של תיאודור הרצל. "אינני יודע מתי אמות", אמר מייסד הציונות המודרנית, "אבל הציונות לא תמות לעולם. המדינה היהודית תוקם על אדמתה שלה". על כך במדור רק אתמול. בחרתי לסיים בשירו של יורם טהרלב הרצל. קריאה נעימה הרצל וכל האדונים הנכבדים בבאזל יסדו את מדינת היהודים וולפסון ונורדאו ואוסישקין התוסס ומוצקין וכל הצירים של הקונגרס. וולפסון הביא למדינה את הכספים נורדאו נתן את הפרסום והכבוד. אוסישקין נתן את המרץ של הדור וביאליק נתן את "קן לציפור" רק הרצל הלך שם דווה וכואב כי הרצל נתן למדינה את הלב. הוא רץ ודאג ונאם ונדחף מן המזכיר אל השר מן המיניסטר אל הגראף האמין כתינוק בכל מה שהוא בדה ואמר "אם תרצו אז אין זו אגדה" נסע לסיני, לגליל וליהודה בדק את הקרקע ואת כלי העבודה חצה את הים ועל פרד הוא דהר במקווה ישראל הוא פגש את הקיסר ואז לפני וילהלם הוא חש פתאום כאב כי שוב היה צריך לפתוח את הלב. הוא לחם במונטיפיורי וברוטשילד הוא נזף והשקיע בקונגרסים את כל חסכונותיו בבית הוא הניח אישה וילדים שחשו על גבם את צרת היהודים לכלך הוא את ידיו ולא חש עצמו קטן בקשישים שילם ונפגש עם השולטן כי אחרת איך עבדול חמיד השני היה מתמצא בעניין הציוני הוא היה קצת בנימין והיה קצת זאב אך אפילו לשולטן הוא הציע את הלב. ובסוף כשראו שישנה כבר התחלה הוא נדרש לשלם את מחיר התהילה אחד דרש את הכספים והחובות אחד דרש את הפרסום והכבוד אחד דרש מהפכה, אחד שוויון אחד דרש מיד את כל ציון והרצל, שכלום לא נשאר לו בחייו נתן את הלב ועצם את עיניו ואחר כך כל האדונים הנכבדים בכו על חוזה מדינת היהודים. / יורם טהרלב הרצל
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=