תולדות משפחת יוסיפוביץ

35 שתלתם ניגונים בי אמי ואבי טרביץ', כעוף החול במספר, 200- , בנקודת עצירת הרכבת, פנו הניצולים, כ 24.4.1945- ב לבתי הכפר הקרוב טרביץ' לקחת מזון ולמצוא בתים להשתכן בהם. הנוסעים שנותרו בחיים החלו להתארגן. הם העמידו בראשם מועצת יהודים, נפגשו עם כוחות החוד של צבא ברית המועצות, ומיהרו לקבור את המתים שנשארו ברכבת. מנוסעי הרכבת שנפטרו עד 28- נכרה קבר אחים ראשון ל 25.4.45- ב צפון מערבית 106.7 לנקודת העצירה הראשונה, ליד שלט מסילה נגררה הרכבת באמצעות קטר קטן שנמצא ליד 26.4.45- לטרביץ'. ב איש. 26- בית חרושת מקומי, ונכרה קבר אחים שני ל החולים מהרכבת, ביניהם אמי ושלושת אחיה הקטנים, הועברו ל'מרפאה' שהייתה מחנה נטוש בו הוחזקו בעבר עובדי כפייה מאוקראינה. המחנה היה מורכב מצריפים ובהם שקי קש ששימשו כמזרנים. החולים טופלו על ידי צוות רופאי רוסי. הטיפול כלל את הפשטת החולה, שריפת בגדיו, והנחתו על מזרון קש תוך האכלתו היומית בלחם ודייסה. חולה שעמד בטלטולים ועבר את שיא המחלה, נשלח חזרה לכפר. אמי ושני אחיה הבוגרים (לאה ואהרון) שרדו את המחלה, אך אחיהם ונקבר בקבר האחים 7.5.1945- , נפטר ב 12.10.1939 הצעיר רובן מנטש, יליד איש 109 השלישי. קבר זה נקרא הקבר הטלסקופי (קברו בקומות), ובו נקברו .3.6.1945 עד סימון קברי האחים לאורך המסילה בה נסעה 'הרכבת האבודה'