תולדות משפחת יוסיפוביץ

שבתאי פולג 64 המפגש עם האחיינית לאחר שאבי הגיע ל'דום', הוא גילה כי אחייניתו בטי בת השמונה וחצי, בתם של אחותו שרה ושל גיסו איזידור לוי, שרדה ונמצאת במקום. היא מספרת: 2000 בעדות מצולמת שמסרה בטי ל"יד ושם" בשנת "באיזשהו שלב הגיע מישהו שטען שהוא אח של אמא שלי, ואני אמרתי לו שהוא משקר. הוא הראה לי תמונות, ביניהן תמונה שלי יושבת על ברכיה של דודה שלי ויקטוריה בחתונתה, ונתן לי זוג עגילים שסבתא השאירה אצל אחת השכנות, אם אחזור אחרי המלחמה. הייתי הנכדה הבכורה. שנינו לא דיברנו כמעט. זיהיתי את אמא ואותי מהתמונות וזה הספיק לי. הדוד שלי עבד במחסן של הג'וינט. אני הרווחתי כי יכולתי לאכול שוקולד מדי פעם". לבטי הייתה אחות קטנה בשם סוניה. המשפחה התגוררה בעיר סרייבו ועם , האב איזידור נשלח למחנה יסנובץ, והאם 15.4.1941- פלישת הגרמנים לעיר ב שרה ושתי בנותיה, בטי וסוניה, הועברו למחנה ג'אקובו. בטי זכרה כי במחנה, שהיה בעבר טחנת קמח, נשפכו מים רותחים על ראשה של אחותה סוניה התינוקת, שסבלה מכוויות קשות. זהו הזיכרון האחרון שלה מאחותה. המחנה נמצא בסמוך לעיר אוסייק, בה מתגוררת קהילה יהודית אמידה. מיליון דינר, 30- הגרמנים, בסיוע האוסטשים, דרשו סכומי כסף גבוהים - כ כדמי כופר תמורת שחרור אסירים. ד"ר שמוקלר, רופא במקצועו, שהיה יהודי אבל בעל אישור עבודה, הסכים לקחת לביתו את בטי, שהייתה אז בת חמש, וילדה נוספת, מעט מבוגרת מבטי, בשם ריאה רייס. לרופא ולאשתו היו שתי בנות בגילאי העשרה, רותי ובלה. בטי נלקחה . את הפרידה מאמה לא 15- מהמחנה, בהסכמת אמה, על ידי רותי בת ה שכחה בטי מעולם. בתחילה לא הבינה את המשמעות, אבל כשהגיעה לבית המשפחה הזרה בכתה במשך שלושה ימים ברציפות. היא נשארה עם תחושה קשה על כך שהיא נשלחה ואילו אחותה נשארה עם אמן. בטי נדדה עם בני המשפחה במשך שלוש שנים וחצי ברחבי יוגוסלביה. היא התבקשה להסתיר את זהותה היהודית ולהגיד שבני הזוג שמוקלר הם דודיה. בחלק מהתקופה סבלה המשפחה מרעב אבל לבטי יש גם זיכרונות טובים משעות של משחקים בטבע עם ילדים אחרים בכפרים בהם עברו. לאחר שחרור בלגרד (שבעה חודשים לפני סיום המלחמה, באוקטובר ') העבירה משפחת שמוקלר את בטי שהיתה אז בת שמונה וחצי, לחזקת 44 הקהילה היהודית בעיר. בתחילה התגוררה בביתה של מזכירת הקהילה. בטי,