תולדות משפחת יוסיפוביץ

69 שתלתם ניגונים בי אמי ואבי את בלגרד עצמה לא הכרתי כי לא חייתי בה לפני כן, כמו צבי. הגעתי מאזור כפרי, רחוקה מקודי ההתנהגות של העיר הגדולה. הרגשתי בה אבודה, עד ליום שבו עזבנו אותה. צבי לא סיפר לי כמעט דבר על משפחתו. למעשה, הבית שגרנו בו בבלגרד, כך התברר לי רק בדיעבד, היה ברחוב שבו גרה כל המשפחה, אבל הוא מעולם לא לקח אותי לראות את הבתים. הוא סיפר שאביו, שבתאי, אהב מאוד בשר, אולי ממנו ירש ממנו את אהבתו לבשר. הוא דיבר מעט מאוד על זלטה, אשתו הראשונה, וגם על בנו שבתאי, שמעולם לא פגש. לכל אחד מאתנו היה את המטען שלו. לא לחצתי עליו שיספר יותר ממה שיכול היה. . הייתי אמא מאוד צעירה, והיו לי גם 11.4.47- בננו הבכור, שבתאי, נולד ב אחים לדאוג להם. לא היה מי שידריך אותי וילווה אותי. לא יכולתי להניק אותו, כי לא היה לי חלב לתת לו. הוא צרח ובכה כל הזמן, והיה רזה מאוד. התייעצתי עם השכנות שלי מה לעשות, והן אמרו לי ללכת לרופאה יהודייה. אני זוכרת שצבי ואני הלכנו אליה ברגל. זה היה רחוק ושבתאי לא הפסיק לבכות. הרופאה אמרה שהיא יודעת שבקהילה היהודית קיבלו תחליפי חלב עבור תינוקות. למזלנו, ב'דום' נתנו לצבי יד חופשית לקחת תחליפים עבור שבתאי, וכך בכל יום קיבל את תחליף החלב. זה מה שהציל אותו. אחרי שהתחזק, הפך לתינוק רגוע ושמח. גם אני שמחתי איתו. תעודת הלידה שלי (שבתאי)