חדשות שהם - גיליון 244 - ינואר 2021

תרצה אנגלנדר ירדנה בן חמו אושרה דוד סמירה ג'מאל אילנה דגני לובה סירוטה יאיטייש איתנה ירדני איריס דבוש מרים תנעמי כרמלה חנוכה יפה אזגורי פולינה מורחובסקי נלי סלווין חנה אברמוב חביבה פייביס מזל ברוריה מנשה אלמירה איסקוב זנפירה חיימוב יהודית טרסר חבצלת נהרי אילנה ליבשיץ אסתר גרנות עדי מסיקה קסהון ראובן ליג'לם מרים מהרטה אברהם פנינה ישראל סעיד כבהה מרים ויזמן כפאח נדאף נסרין עתאמנה טל זיו תמר עמרם אלמיטו טריקו שלומית אבטה טטיאנה רובינוב לובה אהובה אור לב מרגריטה אגרנט זינאידה מיכאילוב סופיה יודייב הלאל שיך מרעי סבטלנה איפראימוב יעקב מושקטל יצחק עציון רוואן שיך עבד לי זגורי קסניה מרקוב מחמוד אבו מלחם ביאן אבו מוך מוסלמאני דנה חן חיים פרג'ון ג'ומאנה מחאמיד מאמון יחיא מוחמד גליון יפית גולדנברג רמית כלאמרי יפת אשחר ענבר תומר פלקוב שירן ישראל אורן יגאל אולגה פבליצ'ב חנין נאטור פנטנש איסו ערין יונס יסמין אגבאריה אסראא כתאנה נור בדארנה שפיק חמאד רנין כעביה ליה צביה שינפלד אלאא כעביה אבראהים נחאש גדיר אגבאריה אלירז לוי ברכות חמות לילידי חודש ינואר הי, מישהו שומע אותי? פרויקט להנגשת לחצני מצוקה למטופלים מורכבים קרה לך פעם שחלמת חלום בלהות ובו ניסית לקרוא לעזרה, אבל שום דבר לא הצליח? התעוררת וגילית שזה רק חלום, תודה לאל. היכולת לקרוא לעזרה היא מובנת מאליה לרובנו, אך יש לזכור כי ב"שהם" ישנם מטופלים שבגלל מגבלה מוטורית, מתקשים ללחוץ על לחצן המצוקה. התפקיד שלנו, אנשי הטיפול, הוא לדאוג שהם יוכלו לממש את הזכות הבסיסית שלהם - לקרוא לעזרה ולקבל סיוע בעת הצורך. אז איך מנגישים את לחצן המצוקה? מתחילים בתהליך הנגשה בו מתאימים למטופל מתג המחובר לזרוע מתכווננת ומוודאים שהוא מצליח ללחוץ על הלחצן. אז אם אתם מכירים מטופל/ת שמתקשה לקרוא לעזרה, אתם מוזמנים לפנות אלינו – בת אל כ"ץ, מנהלת שירות קלינאות תקשורת, ונועה רפאל גולדרייך, מנהלת שירות ריפוי בעיסוק. אנחנו נגיע למטופל/ת וננסה להתאים לו את לחצן המצוקה, כדי שגם הוא יוכל לקרוא "הי, מישהו שומע אותי?" בת אל כ"ץ מנהלת שירות קלינאות תקשורת חג הבנות. ידעתם שיש דבר כזה? אז כן! חג הבנות, הנקרא גם עיד אל בנאת, ועל פי המנהג צוין בא' בטבת. Fete des בצרפתית נקרא החג ונחגג על ידי חלק מהקהילות Filles היהודיות במזרח התיכון בימי חג החנוכה. הקהילה שבה החג השתמר ביותר היא תוניסיה, שם נהגו לקיים חגיגה משותפת לבנות שהגיעו למצוות. בסלוניקי נשים ביקשו סליחה זו מזו בהתרגשות, כמו בערב יום כיפור. בג'רבה נחשב היום ליומן של הרווקות, שנהגו להתכנס יחד, כאשר ההשתתפות באירוע נחשבה לסגולה להינשא באותה השנה. מרים פרץ מספרת על זיכרונות ילדותה מהחג במרוקו: "היינו עוצרים את החיים לטובת יום שכולו אני ואת, יום הצדעה לגבורה הנשית היומיומית. גבורה היא לא רק בשדה הקרב, היא גם בחינוך הילדים, בקהילה. זה היום של כל גיבורות היומיום". גם אצלנו, בארץ קיבוץ הגלויות, עם אוסף של מנהגים ומסורות, חגגו (בזום) בערבי שירה ולימוד את האחווה והעוצמה נשית. (מתוך כתבה של של סיוון רהב- מאיר, תודה לאורי ארי שהפנתה אותי לכתבה). תרצה אנגלנדר מנהלת השרות הסוציאלי וממונה על שיווון מגדרי