הכנס השנתי להצגת תוכניות העבודה של המרכז הרפואי יצא לדרך במהלך החודש החולף. הכנס נפתח בהצגת תוכניות העבודה של ההנהלה והמשיך עם מחלקות האשפוז ומקצועות הבריאות. את הכנס פתחה ד"ר תמי פורת פקר, סגנית מנהלת המרכז, שאמרה: "אנחנו נמצאים כאן היום כדי לדון בתוכניות וביעדים שלנו לשנה הקרובה ולוודא שאנחנו עובדים יחד בתיאום ובשיתוף פעולה למען מטרה משותפת - לספק למטופלים שלנו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר, בצורה האנושית והמקצועית ביותר. "השנה האחרונה היתה מאתגרת, בהמשך ישיר למאבק בקורונה שאילץ אותנו לחשוב מחדש על דרכי הפעולה ב'שהם', דרך שלב של התאוששות וחזרה הדרגתית לשגרה, עד לאותו יום נורא באוקטובר, בו כולנו נפלנו 7- ב למקום כואב ובלתי נתפס ונצטרך יחד, בתמיכה הדדית ואורך רוח, להתמודד עם התקופה הזאת. "למרות כל אלה אני גאה לומר שצוות המרכז עומד באתגרים ומוכיח שוב את מסירותו, מקצועיותו ואחדותו, גם בתקופות קשות. אנחנו עם תפוסה קרובה , כאשר שמו הטוב של 100%- ל 'שהם' הולך לפניו ומגיעים אלינו מטופלים מכל רחבי ישראל. מגבלות התקציב והאתגרים הכלכליים במשק מחייבים את כולנו למצוא דרכים יצירתיות להשיג את מטרותינו, תוך התחשבות במשאבים המוגבלים. למרות זאת, השתדרגנו השנה במגוון תחומים - מאולמות ישיבות חדשים וחדשניים, שילוט מאיר עיניים, צביעה חדשה של המבנים ומערכות טכנולוגיות מתקדמות למכוני השיקום. "הרבנו השנה לקיים שיתופי פעולה עם גופים מקבילים מבתי חולים, קופות חולים, אקדמיה, מועצות מקומיות, חברות הייטק ועוד. נמשיך לתת לכך קשב גם השנה ונרחיב לכיוונים נוספים. "עסקנו רבות בהכשרה של צוותים רב מקצועיים, כולל כנסים, סימולציות והרצאות, סטודנטים, סטאז'רים, מתמחים ועוד. "התנענו מחדש את תהליך האקרדיטציה ויצאנו לדרך במירוץ נגד הזמן, עד שהזמן עצר מלכת בשבת השחורה. אבל אנחנו חוזרים לתהליך, בצורה יותר מדורגת, ונכין את עצמנו למבדק בעוד כשנה בצורה יסודית ומקצועית, בהתאם לתרבות הארגונית של 'שהם'. "חשוב שנמשיך לשים את המטופל במרכז ונספק טיפול איכותי ואנושי גם בתנאים מורכבים. כל זאת בתנאי שנעניק קשב ארגוני למטפל – לנו, אנשי הצוות, לבריאותנו ולחוסננו וזאת על מנת שנוכל להמשיך ולהעניק טיפול איכותי ובטיחותי. פעלנו לקיים סדנאות לצוותים במסגרת מחקר, הבאנו יועץ ארגוני, משאבי אנוש מובילים תוכנית רווחה למעננו, זכינו לקיים אירוע עובדים ברמה הגבוהה ביותר ואנחנו כולנו נמשיך, יחד אתכם, המנהלים, לתמוך ולחזק את אנשי הצוות המשמעותיים שלנו. "במפגש היום נשמע על התוכניות האסטרטגיות של ההנהלה ויעדי הליבה שהוגדרו לשנים הקרובות ובהמשך יציג כל אחד מהסקטורים את עיקרי העשייה. "אני מאמינה שבעבודה משותפת ובהרמוניה האופיינית כל כך לקהילת עובדי המרכז הרפואי 'שהם' נוכל להגשים את חזון בית החולים להיות מוסד רפואי מוביל ומצטיין בארץ". מחלקות "שהם" החלו בהצגת תוכניות 2024 עבודה לשנת ימים שהתה זהבה רוט במחלקת 100 ימים 100 שיקום ב' ב"שהם". לאחר של שיקום אינטנסיבי והרבה רצון, היא השתחררה הביתה, לא לפני שקיימה אירוע פרידה לצוות. שנה 20 זהבה, מי ששימשה במשך אחות במחלקת ילדים ברמב"ם, הגיעה ל"שהם" מקצרין ברמת הגולן, עיר מגוריה. "אני ביקשתי במיוחד להגיע ל'שהם'", היא מספרת. "יש לי היכרות עם המקום לפני שנים, כאשר אחותי עבדה כאן כאחות במחלקת שיקום. ידעתי שעושים כאן עבודה טובה. חוץ מזה, יש לי משפחה באזור, ילדים ואחותי, וידעתי שהמשפחה תעטוף אותי כל הזמן". זהבה הגיעה לשיקום ב"שהם" מבית החולים זיו. היא עברה ברגל ניתוח שהסתבך ונאלצה לעבור קטיעה. "אני לא כל כך רציתי, אבל בעלי והילדים הבינו שזה מסכן אותי וכל הזמן ניסו לשכנע אותי. בסופו של דבר, עברתי כריתה מתחת לברך והיום אני רואה שזה לא נורא כל כך". זהבה היא אמא לארבעה ילדים ביולוגיים ועוד אחת מאומצת נכדים. כשהגענו 13- וסבתא ל לנכדים היא התמלאה עצב וסיפרה: ,25 "הנכד שלי, עומרי רוט, בן נהרג ממש באחרונה במהלך שירות מילואים בעזה. שתי הבנות שלי חששו שאשמע על כך ממקור אחר. הן הגיעו אלי למחלקה לפנות בוקר והודיעו לי על כך. "באותו לילה, עוד לפני שנודע לי העניין, ממש לא הצלחתי להירדם. הייתי באי שקט. אפילו כדור שינה לא עזר. עומרי היה ממש נכד מקסים. כשיצאתי מהניתוח, פקחתי את העיניים וראיתי אותו. הוא הגיע מהצבא והיה לידי בבית החולים. יצאתי מהמחלקה להלוויה שלו, אבל לא נשארתי לשבעה. לא הייתי מסוגלת. חזרתי למחלקה והמשכתי בטיפולים. אני משוכנעת שזה מה שגם הוא היה רוצה. "אני חייבת לומר שקיבלתי ב'שהם' טיפול ויחס מדהימים, בפיזיותרפיה, במחלקה. ממש אין מילים. הצוות פונה אל המטופלים יפה, מדבר בשקט וברוגע והטיפול מדהים. בזכות כל זה התקדמתי. "כולם עודדו ודחפו אותי. העובדים במחלקה, בני משפחה וחברים. אחרי שנודע על נפילתו של עומרי, הגיעו 60 לבקר אותי חברים שלא ראיתי שנה. באמת שהייתי מוקפת מכל הצדדים. גם כל הזמן דחפו לי אוכל. אחותי, לאה יורמן, שעבדה כאן עד שנה, גרה קרוב 20 שפרשה לפני ודאגה להביא לי אוכל של אמא, כזה שאכלנו בבית. האמת היא שהגעתי הנה בשוק, לא ידעתי מה קורה, אבל ההרגשה הזו עברה מהר מאוד בזכות האחיות והמטפלות. עכשיו אני מרגישה הרבה יותר חזקה". רק בריאות! ימים בשיקום ב' זהבה מקצרין 100 לאחר השתחררה לביתה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=