סיפור אישי: המפגש ששינה את חיי אוקטובר - חודש המודעות לגילוי סרטן השד לפני כחודשיים התקבלה במחלקת . החולה, 75 תשושי נפש ב' חולה בת נשואה ואם לשלושה, כאשר בן אחד שנה ממחלה 20- נפטר לפני יותר מ ממאירה. החולה מרבה לספר לצוות על בנה שנפטר ומתארת אותו כילד טוב, גאון, שקרא לה אמא'לה. לחולה דמנציה עם פגיעה בהתמצאות בזמן ובמקום, הפרעה בזיכרון, אך דיבורה רהוט והיא נעימת הליכות, מברכת ומחמיאה לסובבים אותה. בעלה מקפיד לבקרה מדי יום ולעיתים אף פעמיים ביום. כשהחולה התקבלה, לא זיהיתי אותה או את בני משפחתה ולא ידעתי לקשר ביניהם לבין מקרה שהשפיע עלי באופן אישי ומקצועי. התחלתי לעבוד כאחות 1996 בשנת מוסמכת בבית חולים הלל יפה, במחלקה פנימית ג'. במשמרת ערב בה שימשתי אחראית התקבל חולה צעיר, רווק, כבן . הוא הגיע למחלקה בהכרה 30 מעורפלת. לאחר שאובחן כסובל מגידול בראש, הוא הושכב בחדר מול תחנת האחיות. סיפורו האישי נגע לכל הצוות המטפל. מדובר היה ברופא צבאי, שלמד רפואה במסגרת עתודה. הוא עצמו הרגיש שהוא סובל מבעיה רפואית ואף סיפר לחבריו שלדעתו יש לו גידול בראש. בתחילה אף אחד לא רצה להאמין לו, אך אבחנתו, כך הסתבר, היתה נכונה. הוריו הצעירים ליוו אותו בזמן האשפוז. הם התקשו לקבל את האבחנה שמצבו סופני ותלו תקוות שיאריך ימים. מיום ליום חלה הידרדרות במצבו, שכללה שקיעה הדרגתית במצב ההכרה וירידה תפקודית מתקדמת, עד שנזקק לעזרה מלאה בכל תפקודי היום יום. לאחר כארבעה שבועות הוא נפטר. זכיתי ללוות את החולה ואת בני המשפחה ברגעיהם הקשים ביותר. כאחות צעירה חשתי כאב רב והזדהות, בין השאר, כיוון שהחולה היה בן גילי. המחלה הקשה באדם צעיר עוררה אצלי תחושות של פחד וחוסר אונים. הסיפור האישי והמשפחתי של חולה זה השפיע עלי מעבר לשעות העבודה. שיתפתי במקרה את אחותי ובשיחה אתה הבנתי, שעל מנת לסגור מעגל, יהיה נכון עבורי ללכת ולנחם את בני המשפחה בימי השבעה. וכך עשיתי. בניחום האבלים ההורים, ובעיקר האם, הביעו את הערכתם ותודתם לצוות המחלקה על הטיפול בבנם ועל הליווי הצמוד את בני המשפחה. בוקר אחד, במחלקת תשושי נפש, שאלתי את בעלה של המטופלת החדשה מתי בנם נפטר. הוא ענה . מיד הבנתי שהחולה 1998 - בשנת שהתאשפזה היא אמו של החולה הצעיר בו טיפלתי לפני שנים רבות ואשר סיפורו ליווה אותי לאורך השנים. החלטתי לשתף את הבעל וסיפרתי לו שבעבר עבדתי בהלל יפה ושהכרתי את בנם. הוא מאוד הופתע מכך שלמרות השנים הרבות שחלפו עדיין זכרתי פרטים מהאשפוז של הבן. בחרתי שלא לשתף אותו במידת ההשפעה של חוויית הטיפול בבן עלי באופן אישי. כשאני שומעת את החולה מספרת שוב ושוב בכאב: "רק לפני יומיים קברתי בן", ומתארת את אישיותו והישגיו, עולה בזכרוני הרופא 5 הצעיר שהיה מאושפז בחדר בפנימית ג'. היום אני מבינה את עוצמת החוויות המקצועיות שאנחנו חווים כצוות מטפל וכיצד החולים שאנחנו מטפלים בהם משפיעים על חיינו. המפגש עם חולה זה ועם בני שנה 20- משפחתו לפני יותר מ תרם להחלטתי להתמקצע כאחות בתחום האונקולוגיה ובטיפול תומך. דבורה (דבי) ריעני תשושי נפש ב' סרטן השד הינו המחלה הממארת השכיחה ביותר בישראל ובעולם המערבי ומהווה כשליש ממקרי הסרטן החדשים בכל שנה. גילוי מוקדם מגדיל את סיכויי ההחלמה .92%- לכ כמה עובדות: אלף נשים 24- • כיום חיות בישראל כ נשים 6,000- שאובחנו עם סרטן השד. כ מאובחנות מדי שנה. • גם גברים עלולים לחלות במחלה זו, אך השכיחות נמוכה מאוד ועומדת על גברים בשנה. 50- כ • קיימת עלייה בגילוי המוקדם - בשנת מכלל החולות החדשות 64% 2016 אובחנו עם מחלה בשלב מוקדם, לעומת .2005 בשנת 58% • נצפתה מגמת ירידה מובהקת בתמותה מסרטן השד, כאשר בעשור האחרון חלה בתמותה. 25%- ירידה של כ במספר 26- • ישראל נמצאת במקום ה המאובחנות החדשות בשנה, אך במקום מבחינת שיעורי התמותה. ככל 64- ה הנראה עדות לאבחון מוקדם ולטיפול עדכני ויעיל. למידע נרחב ולהמלצות היכנסו לאתרים של האגודה למלחמה בסרטן ולאתר אחת מתשע. בברכת בריאות איתנה, תרצה אנגלנדר, מנהלת השירות הסוציאלי ממונה על שוויון מגדרי ויועצת המנכ"ל לקידום נשים מה עושים במטרה להפחית את הסיכון לחלות בסרטן השד? הדרך לגילוי מוקדם מתחילה במודעות. ניקח ◆ אחריות על גופנו ובריאותנו. ננצל את הקלות שבמניעה. היא תמיד קלה יותר ◆ מהטיפול. נקפיד על בדיקות שגרתיות, נאמץ סגנון חיים ◆ בריא ונחגוג את החיים. פעילות גופנית תזונה בריאה הקפדה על משקל גוף הפחתת גורמי סיכון בדיקות רפואיות וממוגרפיה דבורה ריעני
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=