18
גיליון 422 אוגוסט 3102
|
חדשות
אייל כץ
בית המשפט המחוזי בחיפה
פסק כי המועצה המקומית
כפר ורדים וראש המוע
מ
צה, סיון יחיאלי, נהגו כחוק
וכמתבקש כאשר קבעו את
תעריף שטחי השירות על
מ
�
%06 משיעור הארנונה ל
גורים. בכך נדחתה עתירתם
של עודד נוריאל ויוסי מילוא,
שטענו כי על המועצה היה
לגבות %05.
גם בקשת העותרים, שיוצגו
על ידי עו”ד בוב חן, כי בית
המשפט יחייב את המועצה
להשיב לתושבים כספים
בגין גבייה בשיעור של %08
במשך שנה ושמונה חודשים,
לא התקבלה. אלא שבנושא
זה הדחייה נובעת מחוסר
סמכותו של בית המשפט
לעניינים מינהליים לדון בד
מ
רישה שמהותה כספית, והת
מ
ביעה נמחקה מבלי שניתנה
החלטה בנושא.
רקע
בחודש נובמבר 0102
החליטה המועצה כי בשנת
הכספים 1102 יעלה תעריף
הארנונה על שטחי העזר
ל-%08 מהתעריף לשטחי
ג
�
מגורים, במקום %05 שנ
בו עד אז. בעקבות החלטה
זו, בשנת 2102, הוגשה נגד
המועצה בקשה לתובענה
ייצוגית על ידי תמי וגרשון
איצקוביץ. בבקשה נטען כי
ההעלאה אינה חוקית שכן
המועצה לא קיבלה אישור
שרים להעלאה, כנדרש.
בעקבות התובענה הגישה
המועצה “הודעת חדילה”,
ע
�
והחל מספטמבר 2102 ה
מידה את שיעור הארנונה
לשטחי שירות על %06.
תעריף זה נקבע עוד בשנת
3991, ושונה ל-%05 בשנת
משפט הארנונה: העתירה נדחתה, שאלת
בית המשפט קבע כי החזרה לגביית ארנונה בשיעור %06 על שטחי השירות
היא חוקית וראויה. השופטת לא פסקה בשאלת ההחזר בגין גבייה בשיעור של
%08 במשך שנה ושמונה חודשים. העותרים: מן ההגינות שהמועצה תחזיר את
הכספים העודפים, ואם לא, התושבים רשאים לתבוע
4991. המועצה טענה כי
השינוי של 49’ בוצע אף הוא
באופן לא חוקי, ועל כן יש
לחזור לתעריף של %06.
בית המשפט מצא כי הוד
מ
עת החדילה תקפה ולא נדרש
למחלוקת אם יש לחזור לג
מ
בייה של 05 או 06 אחוז.
בעתירה החדשה טענו
העותרים, חברי המועצה
עודד נוריאל ויוסי מילוא, כי
הגבייה בשיעור %06 אינה
חוקית ועל המועצה היה
לחזור לתעריף של %05,
כפי שנגבה במשך כשבע
שנים, טרם ההחלטה לגבות
%08. עוד טענו העותרים כי
על המועצה להשיב לתוש
מ
בים את ההפרש בין ה-%08
שנגבו בשנים 1102 ו-2102
(עד אוגוסט) לתעריף המ
מ
תוקן. העותרים טענו עוד כי
יש לאפשר לם לקזז את סכום
הגבייה העודפת, גם כצעד
חד צדדי.
המועצה, שיוצגה על ידי
עו”ד עדי הרטמן, טענה כי
ת
�
החזרה ל %06 היא המ
-
בקשת וכי היא אינה צריכה
להשיב לתושבים את הפרשי
הגבייה. הנימוק המשפטי:
הארנונה היא מס, וככזו על
פי ההלכה היא אינה ניתנת
לקיזוז.
הפסיקה
עתירתם של נוריאל ומילוא
נדונה בבית המשפט המחוזי
בחיפה, בשבתו כבית משפט
לעניינים מינהליים. השופטת
יעל וילנר פסקה כי הפחתת
שיעור הארנונה מ-06 ל-05
אחוז ב-4991 נעשתה שלא
כדין, ועל כן “בצדק הושב
הצו מ-3991 על כנו, לפיו
חויבו שטחי השירות לפי
שיעור של %06”. בהמשך
היא אף מחדדת: “אני סבורה
כי לא רק שהמועצה רשאית
הייתה לבטל את הצו (המ
מ
פחית מ-06 ל-05 אחוז),
אלא שהיא אף הייתה חייבת
לעשות כן”. לפיכך, פסקה,
הודעת העדכון של ראש
המועצה לפיה הארנונה על
שטחי השירות חוזרת ל-%06
נעשתה כדין.
לגבי “טענת הקיזוז”,
כלומר בקשת העותרים כי
המועצה תחזיר לתושבים
את ההפרש בגין גבייה של
%08 על פני תקופה של שנה
ושמונה חודשים, כותבת
השופטת: “עתירת העותרים
לקיזוז סכום החוב מהווה
תביעה לסעד כספי, שהוא
ראש תביעה עצמאי. על כן
העתירה אינה בסמכות בית
משפט זה”.
למרות קביעתה זו, דנה
השופטת וילנר בהרחבה
בסוגייה אם ניתן לקזז, ומ
מ
עודד נוריאל, עו”ד בוב חן ויוסי מילוא. “אפשר להתארגן לתביעה קולקטיבית”
