36
גיליון 722 אוקטובר 3102
|
אייל כץ
יום שישי האחרון, המר
ר
כז המסחרי. בקפה אוליבר
ניתן להבחין בקבוצה קטנה
ומגובשת בחולצות כחולות
וקבוצה גדולה יותר בחו
ר
לצות לבנות. הכחולים של
יורם איילון והלבנים של סיון
יחיאלי יושבים ושותים קפה,
נהנים משמש סתווית וכנראה
גם מחברה טובה. לא רחוק
מהם, סביב דוכן מאולתר,
אנשי סיעת אופק, גם הם
בחולצות לבנות, מחכים בני
ר
מוס שמישהו יבוא להקשיב.
האווירה נינוחה, תרבו
ר
תית, שקטה מאוד. הרעש
הדומיננטי הוא צלילי כפיות
שבוחשות את הקפה ההפוך
או האספרסו הכפול. שום
ויכוח סוער בין חולצה כחו
ר
לה ללבנה, ותושבים שבאו
לקניות של שישי חולפים על
פני השולחנות באין מפריע,
מבלי שמישהו יעכב אותם
בניסיון שכנוע כלשהם. שישי
תרבות במרכז המסחרי.
אולי משהו עוד יתעורר
בשבוע שנותר בין כתיבת
שורות אלו לבין מועד הב
ר
חירות, אבל עד כה, מערכת
הבחירות הנוכחית בכפר
ורדים היא הרגועה ביותר
שראיתי מעודי, וראיתי
הרבה.
וזה מאכזב. כי המערכת
רגועה לא במובן התרבו
ר
תי של המילה, אלא במובן
שקט, בוחרים
הקמפיינים המאכזבים של איילון ויחיאלי, המוגבלות של
פייסבוק והרעננות של הרשימות נטולות המועמד. סיכום
מערכת בחירות רדומה במיוחד
האפטי של המילה. הבחירות
בכפר מתנהלות באווירה
כמעט אדישה. הלהט, הת
ר
שוקה, האמונה היוקדת בצ
ר
דקת הדרך - כל אלה נעדרים
ממערכת הבחירות הזו בכפר.
איפה התשוקה?
מי שאמור היה להפיח רוח
חיים במערכת הוא בעיקר
יורם איילון. מתמודד יחיד,
ראש בראש, מול ראש מוע
ר
צה מכהן, היש נקודת פתיחה
טובה מזו לקמפיין תוסס, חי
ומלא תשוקה?
אבל איילון, ככל שהצלחתי
להכירו, הוא טיפוס רגוע ונ
ר
עים הליכות, וככה גם נראית
מערכת הבחירות שלו. לטע
ר
מי הוא שגה כשנתן לאופיו
הנינוח להכתיב את מהלך
הקמפיין שלו. אולי זה אני
שפספס משהו, ובעצם מדובר
בקמפיין גאוני, אבל נראה
שאיילון פספס קולות רבים
בשל התנהלותו השקטה.
הבסיס הקלאסי לניהול
קמפיין בחירות אומר את
הדבר הבא: יש בוחרים שאין
סיכוי שיצביעו עבורך. באלו
אנחנו לא משקיעים בכלל.
יש בוחרים שכבר החלי
ר
טו שיצביעו עבורך. באלו
נשקיע מאמץ מסוים, שי
ר
תמקד בחיזוק הקשר ואולי
בהפיכתם לפעילים. ויש את
אלו שמתלבטים, הבוחרים
ששוקלים להצביע עבורך
אבל עדיין לא החליטו. באלו
צריך להשקיע את מירב
האנרגיה והמשאבים. אליהם
צריך לפנות במודעות, המס
ר
רים צריכים לפגוע ישר בבטן
הרכה שלהם, אותם צריך
לזמן לחוגי בית ובהם שווה
להשקיע זמן רב.
ולפני כל זה, צריך לאתר
אותם. מהותית - כלומר
להבין לאילו קבוצות הם
משתייכים, ומעשית, כלומר
להגיע אליהם אחד אחד.
החלק השני של הקמפיין
הוא יום הבחירות. אז צריך
לדאוג לאחוזי הצבעה מק
ר
סימליים בקרב אלו שאמורים
לבחור בך. כל תקופת הב
ר
חירות צריכה להתכוונן ליום
הזה, לבנות אותו, להגיע
אליו עם מקסימום בוחרים
שהחליטו להצביע עבורי
ולהביא את כולם לקלפי.
כדי לעשות את כל זה, צריך
הרבה עבודה שחורה ולאורך
זמן. הרבה רעש, הרבה נו
ר
כחות, הרבה להט, ומידה
מסוימת של אגרסיה, במיוחד
אם אתה מתמודד מול ראש
מועצה מכהן. את כל אלו
יורם איילון לא סיפק.
גם הקמפיין של סיון יחיאלי
איכזב, אבל כאן זה היה צפוי.
יחיאלי הלך על בטוח, עשה
את מה שצריך, מבלי להעז.
עשינו, בנינו, היינו נפ
ר
לאים ונמשיך בתנופה, עם
מס שפתיים ברוח “עשינו
גם טעויות", מבלי לפרט
ולהודות אפילו בטעות אחת.
יחיאלי סירב לעימות מול
יורם איילון, התחמק באלג
ר
נטיות מראיון עיתונאי סמוך
לבחירות, ולמעט כמה חוגי
בית בהם אותגר בעיקר סביב
מה שקורה בבית ספר קשת,
לא התייחס לצדדים הפחות
מוצלחים בקדנציה שלו, והיו
כאלו.
זה מאכזב, כי ביישוב כמו
כפר ורדים אפשר היה לצ
ר
פות לקצת יותר תעוזה וכבוד
לאינטליגנציה של הבוחר.
אבל זה גם צפוי, כי טקטית
יחיאלי פעל כנראה נכון.
ראש המועצה המכהן מת
ר
נהג בקמפיין הזה בדיוק כמו
מאמן כדורגל שצריך להשיג
תיקו במשחק המכריע, מוביל
כבר 1:0, ועכשיו הוא לא
לוקח סיכונים מיותרים ומ
ר
סתפק בהגנה והחזקת כדור.
אשליית הפייסבוק
הדומיננטיות של הפייסבוק
בחיינו, וההצלחה של יאיר
ראש המועצה המכהן מתנהג בקמפיין הזה בדיוק כמו מאמן כדורגל
שצריך להשיג תיקו במשחק המכריע, מוביל כבר 1:0, ועכשיו הוא לא
לוקח סיכונים מיותרים ומסתפק בהגנה והחזקת כדור
מי שאמור היה להפיח רוח חיים במערכת הוא בעיקר יורם איילון.
מתמודד יחיד, ראש בראש, מול ראש מועצה מכהן, היש נקודת
פתיחה טובה מזו לקמפיין תוסס, חי ומלא תשוקה?
