52
גיליון 722 אוקטובר 3102
|
עולמית
תרבות
על דמיון,
ידע ואמנות
וגם על ההבדל בין אמן יפני
לחברו הישראלי. רשמים ותהיות
מהביאנלה לאמנות, שמתקיימת
בימים אלה בונציה
עדי גרינפלד
ו
�
הביאנלה 55 לאמנות ב
ה
נציה, המתקיימת השנה כמו
בכל שנתיים בין החודשים
יוני לנובמבר, מתקיימת
השנה בסימן שאלות בסי
ר
סיות בנוגע לתהליכי היצירה,
עולמם של האמנים ויחסי
הגומלין בין יצירות עכש
ר
וויות ליצירות עבר. התערו
ר
כה המרכזית משלבת אמנים
עכשוויים עם יצירות אמנים
מן עבר, וכן יוצרים מקצו
ר
עיים לצד אמנים חובבים.
הנושאים חוצי גבולות
ועולמות ועוסקים בח
ר
לומות, עולמות דמיוניים
חזיונות, מעברים מעבר
למציאות המדומים על ידי
האוצר מסימיליאנו ג'יוני
)Massimiliano Gioni((
לחציית ים סוף על ידי משה.
Il Palazzo ,
השם שנבחר
- הארמון
Enciclopedico
האנציקלופדי, חובק בחובו
את הרצון להכיל את הידע
האנושי שנצבר במשך הדו
ר
רות.
88 מדינות משתתפות
בביאנלה, עשר מהן מש
ר
תתפות בפעם הראשונה. מעל
051 האמנים המשתתפים
יוצרים תערוכה זמנית המנ
ר
סה בימינו, כאשר יש הצפה
מתמדת של מידע, “לסדר"
את הידע אנושי ולתת תמונה
שלו מהעבר וההווה, ומעול
ר
מות אמיתיים ודמיוניים.
התערוכה מתבוננת בי
ר
צירות האמנות מתוך גישה
אנתרופולוגית, ומתמקדת
בעיקר בגבולות הדמיון
האנושי וה"מעבר": חלומות,
הזיות, חזיונות פנימיים וחי
ר
צוניים, מכוונים כולם ליצור
עולם בפני עצמו המורכב
מיצירות האמנות שהן בעצמן
פרי הדמיון.
הניסיון היומרני של הר
ר
עיון הפילוסופי מתחיל
בביתן המרכזי של התערוכה,
Central
הביתן האיטלקי
, המציג כמסורת
Pavilion
את התערוכה המרכזית. בפ
ר
תיחת התערוכה בחר ג'יוני
את הספר האדום של קארל
יונג, הפסיכולוג המפורסם
שאייר במהלך כ-61 שנה
את החזיונות הדמיוניים, הח
ר
לומות, שיונג תיאר כביטוי
ויזואלי של דימויים המב
ר
טאים את הפנטסיות האלו.
היצירות המוצגות כוללות
את כל מכלול הטכניקות,
פיגורטיבי ואבסטרקטי, ציור,
פיסול, מיצב, ומיצג, וידאו
ארט, ועוד רעיונות כמו ערי
ר
מות חול וחצץ בביתן הספר
ר
די, והפוגת התרעננות לשעת
תה המוגש באווירת נועם
בביתן האנגלי.
כמובן שאי אפשר מבלי
להתייחס לביתן הישראלי.
הביתן מציג עבודה הנק
ר
The - "
ראת “הוורקשופ
, של האמן
Workshop
גלעד רטמן, אמן וידאו ארט
היוצר יצירות
, כלומר
Site specific
מותאמות במיוחד לחלל הת
ר
צוגה. העבודה כוללת סרט
המוקרן בו זמנית על מסכי
ענק ומתאר קבוצת אנשים,
גברים ונשים בגילאים שונים,
החופרים כביכול מנהרה תחת
הביתן הישראלי בג'רדיני
ויוצאים תוך שבירת רצפת
הביתן. האנשים יוצרים את
הדיוקן עצמי שלהם מחמר
ובו שותלים מיקרופון באמ
ר
צעותו מקליטים קולות צעקה
או זעקות אל דמותם הדו
ר
ממת, העשויה כאמור מחומר.
רטמן מעבד את הקולות לב
ר
ליל לא מובן, לא הרמוני, לא
אנושי, של קולות ראשוניים,
אולי רמז לטרום ציביליזציה,
טרום שפה אנושית.
העבודה יוצרת אסוציאציה
לעולם כאוטי, ראשוני, ללא
תקשורת אנושית. התצוגה
כוללת את הפסלים והאביז
ר
רים השונים ששימשו להפקת
הוידיאו, והקרנה על מסכי
הענק מלווה בהשמעת הקו
ר
לות הדיסוננטיים.
התצוגה מבטאת לטעמי את
התגלמות הכיעור, כביטוי
אולטימטיבי של מושג הג
ר
רוטסקה.
האדם ביצירתו של רטמן
מנותק מהסביבה, מרוכז
בעצמו ובייסוריו, ואינו מת
ר
קשר עם העולם או עם בני
מינו הנעים סביבו במסלולים
אקראיים, מנותקים גם הם
מסביבתם.
כהנגדה מחלטת ניתן לה
ר
ביא את המיצגים בביתן
היפני. האמן קוקי טנקה
עוסק גם ביחסים בין אמנים
כיוצרים וכאנשים. גם טנקה
מביא סרטי וידאו ותמונות
המתארים תהליכי יצירה
משותפים בין קבוצות אמנים
מתחומים שונים. הוא מעבד
את התחושות בעקבות האסון
שפקד את יפן ב-1102.3.11
עקב רעידת האדמה ואירועים
שקרו בעקבותיה. תחושות
אי-הוודאות, האסון , הטש
ר
טוש, הניסיון לבנות מחדש
מתוארים בתהליכים של
הידברות ושיתוף פעולה בין
אנשים ובין אמנים יוצרים.
הוא מפגיש משוררים היוצ
ר
רים מתוך אינדיבידואליות
מוחלטת ומנסים בדיאלוג
המתועד לפני מצלמה ליצור
שיר משותף. הוא מפגיש
אמנים מתחומים שונים ומ
ר
תעד את הדיאלוגים, המשא
ומתן המביא ליצירה משות
ר
פת. הכל נעשה בשקט, בנו
ר
עם ונימוס אופייני לתרבות
היפנית. שיתופי הפעולה
כרזת הביאנלה
