36
גיליון 032 ינואר 4102
|
|
יצירות
|
דעות
|
\ תגובות
דואר נכנס
אילוסטרציה: פוטוליה
שני מקרים בהם הייתי
מעורבת מעידים על הת
ז
נהלותה המוקצנת, העגומה
והמצערת של המועצה בכל
הנוגע לחייהם של כלבי
הבית, חבריהם הטובים של
בני האדם.
המקרה הראשון אירע
בבוקר יום שלישי ה-91
בנובמבר 3102. בשעה
51:7 יצאתי עם בתי
מפתח הבית. בשעה
שצעדנו לעבר הרכב
נתקלנו בצמד כלבים
לבנים יפהפיים העונים
לשמות גוליבר ולו
ז
נה. מאחר שהכרתי
אותם פתחתי
את דלת הרכב
על מנת להשיבם
לבעלי הבית.
בו ברגע, בתזמון מדויק
להפליא, הופיע פקח הכפר
ובמבט נוקב וחודר שאל
אותי: “אפשר לדעת מה את
עושה? אם הייתי מגיע חצי
דקה לפנייך, לא היית יכו
ז
לה לעשות את זה, כי אז זה
נחשב שאת מפריעה לאיש
חוק לבצע את העבודה
שלו!".
כמה נעים לפתוח את הבו
ז
קר בכפר ורדים, בידיעה שיש
מי שמגן עלינו ומנהל מר
ז
דפים חסרי מנוח אחר חיות
הטרף המשוטטות להן בק
ז
רבנו...
המקרה השני אירע שעה
מאוחר יותר באותו היום,
בצומת המפה. בעודי עוברת
במקום זיהיתי כלבה קטנטנה
העונה לשם מוקה מקשקשת
בזנבה ומחפשת מקומה בין
האנשים שעמדו בתחנה.
ושוב הגיע הפקח המסור,
אשר ניגש לעברה עם חבל
לבן וארוך ללכידה! פניתי
אליו בשאלה אם איננו אמור
לצלם אותה ולא ללכדה,
והאם פניו מיועדות לפחו
ז
נים שבתחנת המעבר בכפר
ורדים? הפקח נעץ בי מבט
כועס, כמי שמשתאה על עצם
פנייתי אליו, וענה: “הכלב
הזה הולך ליסעור. אני מבצע
את החוק ואת תתעסקי בע
ז
נייניך".
בעודנו מחליפים דברים
קצת חמלה על הכלבים ובעליהם
התערב בשיחה נער אדיב ונ
ז
חמד, והציע להשיב את הכל
ז
בה לבעליה, אותם הוא מכיר.
חזרתי והדגשתי בפני הפקח
את הצעת הנער, אולם הוא
החליט להתעלם לחלוטין,
המשיך במעשיו ונסע לדרכו.
ואני שואלת: האם אין גבול
לאטימות? האם אין מקום
לשיקול דעת והחרגה של
הנהלים והתקנות? האם עלי
ז
נו לצבוע את החיים בשחור
ולבן, ללא כל גוונים אפורים
של פשרה, חמלה, רצון טוב,
התחשבות וכל אותם ערכים
עליהם אנו מתחנכים?
משפחות רבות בכפר מחזי
ז
קות בכלבי בית, לעתים יותר
מאחד. כולנו תושבים שומ
ז
רי חוק שמעוניינים לחיות
בשלווה עם שכנינו וליהנות
מהיופי והרוגע המאפיינים
את היישוב. דווקא מקרים
כגון אלו מפרים את תחושת
השקט שלנו ושל ילדינו.
חשוב להדגיש: ברור לכו
ז
לנו שצריך לאכוף את החוק
גם בכל הנוגע להולכים על
ארבע. אם הכלבים יסתובבו
בחופשיות הרי שנמצא את
צואתם בכל מקום, ואנשים,
ילדים וכלבים אחרים עלולים
להיות מאוימים. כולנו תומ
ז
כים בציות לחוק ושמירה על
הסדר!
אולם נראה כי בעיני ראש
המועצה והפקח כל כלב
שחמק מביתו מהווה סכנה
של מחשבה נוספת, והביטו
על הסוגיה בראש פתוח וב
ז
רגישות ראויה.
בעיתון “א-לה כפר" בחו
ז
ב
�
דש נובמבר 3102, לאחר ה
חירות, הצהיר ראש המועצה:
“אנחנו עוסקים בסוגייה איך
אנחנו כארגון הופכים להיות
יותר ידידותיים". הסוגייה
הזו יכולה להיות התחלה
נאה.
אדון פקח, באירועים
הבאים שמן הסתם עוד יקרו,
רגע לפני הלפיתה המאיימת
עם החבל הקר, הקדש
מחשבה לבעליו של
הכלב הנמצא בעבו
ז
דה. חשוב על הילדים
הרגילים לשוב לביתם
ולראות את הכלב מקדם את
פניהם בעליצות ושמחה.
אם מתגלה פתאום מי שמ
ז
ציע עזרה, מי שמתנדב לה
ז
שיב את הכלב לבעליו, מן
הראוי לגלות מידה של חמלה
ואכפתיות, להסתפק באזהרה
ולתת תחושה נכונה שהמילה
'קהילתיות’ איננה רק סיס
ז
מה!
בלה עמר
לתגובות:
מהמועצה נמסר בתגובה
למכתב: למרבה הצער, הגב’
עמר לא מדייקת בעובדות
ומתעלמת במופגן מהחובה
הבסיסית המוטלת על אזרח
המבקש להחזיק כלב בר
ז
שותו, והיא לוודא שהכלב
לא יתהלך חופשי במרחב
הציבורי, לא יהווה סיכון או
מטרד לעוברים ושבים (שלא
לדבר על לא ישאיר אחריו
צואה במדרכות).
בהתייחס לאירוע הרא
ז
שון אותו מתארת הגב’ עמר
במכתבה, היא לא הכירה
את הכלבים ולא ידעה למי
הם שייכים. מר מוטי מזרחי
הוביל אותה אל בעלת הכ
ז
לבים. יתרה מכך, באירוע
מאוחר יותר תקפו הכל
ז
תגובה
אותם כלבים תקפו
בים הללו כלב של תושבת
הכפר, אשר הוחזק על ידה
קשור ברצועה בטיול. בעלת
הכלב נפצעה בעינה פצי
ז
עה חמורה ועודנה מטופלת
בגינה. הכלב המותקף נפצע
קשה ונזקק לניתוח מציל
חיים.
בהחלט ייתכן שלו הייתה
בעלת הכלבים מרח’ אלה
(שעליהם התקבלו תלונות
רבות מתושבי הרחוב) הייתה
נקנסת, היה נמנע אירוע
התקיפה החמור.
המועצה המקומית תחמיר
את לכידת הכלבים והאכי
ז
פה בתקופה הקרובה וקוראת
לציבור בעלי הכלבים לשתף
פעולה, לנהוג על פי החוק
ובאחריות.
קיומית, הוא עלול להמיט
אסון על כולנו ודינו אחד
ויחיד – להיות ניצוד!
אנו, בעלי הכלבים, אוהבים
את חיות המחמד שגדלות
עמנו. הכלבים הם חלק בלתי
נפרד מהתא המשפחתי שלנו.
אם במקרה הם חומקים מה
ז
בית, אין זה בשל זלזול מכ
ז
וון או התעלמות בוטה שלנו
מהסדר הציבורי.
אדוני ראש המועצה, אדוני
הפקח: הקדישו בבקשה רגע
