34
גיליון 432אפריל4102
|
|
\נועםבירן
המשימהאפיקישראל
שותפי סמי חזר. נפגשנו
עם המאמן וקיבלנו החלטה
משותפת לפרק את הצוות.
סמי עדיין חבול מהפציעה,
אבל בעיקר מבין שיקשה
עליו להשקיע את הזמן הד
ו
רוש לאימונים באופן יעיל
ולהגיע מוכן דיו למירוץ.
אני על סף יאוש, מחליט גם
כן לוותר. אחרי הכל ההכרות
הקרובה עם בן הזוג היא המ
ו
תכון להנאה ולהצלחה במי
ו
רוץ מסוג זה, ואין לי כוונה
למצוא "שידוך" אקראי.
המוטיבציהקצת יורדתאבל
הכושר בסימן עלייה. מתחיל
לשלב יותר אימוני ריצה עד
21-01 ק״מ, שמהםאני מאוד
נהנה. מידי פעם משלב גם
משקולות ומתכנן מתישהו גם
גמישות וכוח (אלוהים, איפה
אכניסאתכל זה?).
לאחר מספר ימים אני מת
ו
מלא מחדש ומציע לחבר
קבוצה אחר, אולי האופציה
הרלוונטית היחידה כרגע
בקבוצה, להצטרף אלי. אלן
אוחנה, אחדמצעירי הרוכבים
בקבוצה, רק בן 24, תושב
נהריה נשוי ואב למורן בת
31 ומאור בן 01. אלן בחור
חזק מאוד אבל חסר נסיון
במירוצי סיבולת. הדבר בא
לידי ביטוי בחלוקת אנרגיה
לא נכונה עד כדי מצב של
התחמצנות השרירים ואיבוד
משמעותי של היכולת לייצר
אנרגיה וכוח. פשוטסוס פרא
חסר משמעת, עם פוטנציאל
של אלוף.
אלן, שמבין את המשמעות
הנגזרת מהצבת מטרה כזו,
מסרב ואומר שלא יוכל לה
ו
שתעבדלאימונים. אני מבקש
שייקחאתהזמן ויחשוב.
בינתיים נרשמים לדואטלון
כפר אוריה שהתקיים ב-4
באפריל. עוד מירוץ שאמור
להוות אבן דרך. דואטלון
הוא מירוץ המשלב ריצה
ורכיבת אופניים. אני נרשם
למקצה אופניים בלבד, 25
ק״משל רכיבתשטחעםטי
ו
פוס מצטבר של 000,1 מטר.
טבילת האש האמיתית הרא
ו
שונה לאופניי החדשים. איתי
מגיעים למירוץ עוד שישה
חברים מהקבוצה, חלקם נר
ו
שמיםלמקציםאחרים.
מגיעים לכפר אוריה ביום
חמישי בערב לאחר יום עבו
ו
דה, יוצאים לאכול ארוחת
ערב דשנה, שבים לחדר,
מתארגנים ועולים לישון.
שבעה גברים בתוך צימר
אחד... נזכרתי בימי ראשית
שירותי הצבאי, הרבה לא
ישנתי בלילה. בחמש מתעו
ו
ררים "הרצים", אלהשנרשמו
למרוץ הכפול, גם ריצה וגם
רכיבה. זהו, הלילה נגמר.
עד שש וחצי מתארגנים
לאיטנו. יוצא עם אלן שנ
ו
שאר איתי בחדר אחרון,
ברכיבה קלילה לאורך כ-3
ק״מ במגמת ירידה לאיזור
שטח הכינוס, איסוף ערכות
משתתף, התארגנות אחרונה
ויוצאים לחימום. 02:7 על קו
הזינוק, מקבלים תדרוך וב-
03:7 מזנקים.
תוך זמן קצר אנחנו דבוקה
של ארבעה רוכבים מובילים.
מרגע זה ועד לסיום בעצם,
אין קשר עין עם שאר המ
ו
תחרים. לקראת תום ההקפה
הראשונה אני חש שהקצב
גבוה מידי ומוריד. תוך דקות
שלושתהמוביליםנעלמיםלי
מטווח ראייה בין שבילי יער
מוריק. אני מחליט להמשיך
בקצבשאיתו אני חשנוח, ובו
הדופק גבוה אבל לא יותר
מידי ולהערכתי משאיר אותי
בטווחסביר מהמובילים.
ביציאה מהיער אני עוקף
במהירות קבוצת רוכבים
ממקצה אחר ומיד נכנס לש
ו
בילמהירבמגמת ירידהבינות
גפנים צעירים בדרך אל קטע
שבילמישורי וארוך. מריםאת
הראש ומחפש את המובילים,
ולפתע מזהה אותם באופק.
שומרעלקצבמהיריחסית(זה
היתרון המובהק של האופניים
החדשיםשרכשתי) ומבין שה
ו
מרחקמצטמצם.
מתחילה לזחול לי לתודעה
המחשבה שאולי יש סיכוי
שאצליח איכשהו לצמצם
את הפער לעקוף לפחות
את האחרון ולסיים שלישי.
ישורת אחרונה, רואה את
החברים פונים ימינה עדיין
די רחוקים. עוצר למשך 01
שניות בנקודת שתייה (המים
שלי כבר נגמרו) וממשיך.
פונה ימין אל תוך הרוח ומ
ו
תחיל לעבוד קשה. המרחקים
הולכים ומצטמצמים ואני
מבין שזההולך ונהיהממשי.
ממש בכניסה לכפר אוריה,
רגע לפני הכניסה לסינגל
שמגיע כמעט עד לנקודת
הסיום, והנה אלן כבר 02
מטר לפני. עלייה קשה בכ
ו
ביש, אני נעמד ומצמצםפער.
בכניסה לסינגל כבר 01 מטר
בנינו. פרדי, חברי לקבוצה
הנמצא בהקפתו הראשונה
לאחר 01 ק״מ ריצה, מגלה
אבירות ומאפשר לי לעקוף.
הנה אני גלגל אל גלגל עם
אלן, עכשיו מתכנן אתהעקי
ו
פה. הסינגלעצמו לאמאפשר
עקיפה אבל בסוף הסינגל,
כ-01 מטר לפני שער הסיום,
נפתח ׳משפך׳, שםאני מבצע
מהלך, ועוקף את אלן ממש
על קו הסיום. מקום שלישי!
לא... מסתבר שהמוביל טעה
בדרך ועדיין לא הגיע. המ
ו
שמעותהיאמקוםשני, פחות
משנייה אחרי המקום הרא
ו
שון. וואו, איזהכיף.
יום ראשון 6 באפריל. יושב
במשרד ומקבל טלפון מאלן.
כנראה שהעקיפה הזו עשתה
לו משהו. אלן מתקשר ושואל
לשלומי ומעט שאלות ׳טכ
ו
ניות׳ לגבי המירוץ הצפוי
בספטמבר. אומר שצריך לב
ו
דוק עוד דבר מה וחוזר אלי
שוב ומודיע ״החלטתי להיות
שותפך החדש״. אני מאושר.
חזרנו לעניינים.
עלסף יאוש
בן זוגי סמי לאהתאוששמהפציעה והחלטנו יחד לפרקאתהצוות. גםאני מחליטלוותר,
ורקאלן אוחנהעוד יכול להציל אתהמצב. אפיק ישראל 4102, יומן אישי, פרקשלישי
קו הסיוםבדואטלון כפר אוריה. מקוםשני, איזה כיף
