52 / 64
52
גיליון 442 ינואר 5102
|
|
יצירות
|
דעות
|
\ תגובות
info@alakfar.co.ilדואר נכנס
ש ו ו ר ץ פ ר ד י
ש פ
משרד שירותי הנהלת חשבונות
הנהלת חשבונות
פארק תעשיה משגב )תרדיון(, טלפון: 3/0190999-40, פקס: 8190999-40
חברות
l
עצמאיים
l
ישובים קהילתיים ואגודות
l
עמותות
l
ON LINE
אפשרות להתחבר לטרמינל של המשרד- לעבודה
מקצועיות
|
אמינות
|
ניסיון רב
נימר נימר
גברת אחת צלצלה אליי,
ביקשה לשמוע הרצאה על
הדרוזים. עניתי: בשמחה
רבה. היא הגיעה עם חב
ו
רותיה, הציגה את עצמה.
הישרתי מבט בוחן: צבע פניה
שחום, חיתוך דיבורה מזרחי,
מבטאה כמעט ערבי כמונו.
גמרתי אומר בלבי שהגברת
ממוצא מזרחי. מבלי שתגיד,
ובטרם הציגה את חברותיה
אמרתי: דומני שאת ממוצא
עיראקי!
כולן נדהמו ואמרו: איך
ידעת? אמרתי: ציפורה צייצה
ולחשה לי, שכתוב על המצח.
כמובן הן לא האמינו, תמהו
ונדהמו, השתהו ובהו.
החברות התחילו להציג את
עצמן: אני מראש העין, מעי
ו
נות הירקון, ליד צומת קסם.
הוספתי בערבית: זה ראס
אלעין, נהר אלעוגא, צומת
כפר קאסם. מוטב שתדענה
גם את השמות הערביים, זה
לא מזיק ולא מדחיק, ולא
מרחיק.
השנייה הטעימה באותו
אקצנט: אני מצפון תל אביב,
ליד האוניברסיטה. הוספתי:
זה שייך מוניס, חלק מבתיו
המפוארים עדיין עומדים על
תילם, ודומני שכולכן עירא
ו
קיות אסליות. שוב תדהמה
מרובה. הן מחליפות מבטים
ומשתעשעות: שמא גם אתה
עיראקי מוסווה כמונו? לא
ולא!
אחת התעקשה בהטע
ו
מה: האם שמעת על הסופר
העיראקי סמי מיכאל? עני
ו
תי: שמו הערבי הוא סמיר
מארד, כתב בעיתונות הער
ו
בית והיה חבר מערכת היומון
"אל אתיחאד". הוא חבר
טוב, ביקר אצלי מספר פע
ו
מים והעניק לי בחתימתו את
מרבית יצירותיו. אני מכיר
ומוקיר את מרבית הסופרים
יוצאי ארצות ערב: ששון
סומך, דוד צמח, שמואל
מורה, רוני סומק, שלמה וז
ו
קלין שעשוע, שלומית כהן
אסיף, אמנון שמוש ואחיו
טוביה, עדה אהרוני... והר
ו
שימה ארוכה.
הן ביקשוני לדבר בער
ו
בית איטית, לרענן להן את
הזיכרון לשפה שלמדו בבית
הוריהן כור מחצבתן. נעניתי
ופלטתי פתגמים עיראקים
מקוריים: בגדאד סית אלב
ו
לאד - היינו בגדאד הגברת
של הארצות; אלבסרה כלאת
בגליבי חסרה - העיר בסרה
השאירה בלבי יגון.
דיברנו בהרחבה על עליית
יהדות ארצות ערב, שני הנ
ו
רטיבים: דיכוי ואפליה מצד
ממשלות ערב, מבצע עזרא
ונחמיה, שליחותם של שלמה
הלל (הספר "רוח קדים") ומ
ו
רדכי בן פורת, פיצוצים והפ
ו
חדות, רימוני הלם ורסס, שי
ו
תוף פעולה הדדי בין הממסד
הישראלי וממשלת בגדאד,
רכבת אווירית משם לכאן,
הניסיון הישראלי להדחיק
ולהשכיח את המורשת והת
ו
רבות הערבית שלהם...
אחת העיראקיות: באנו
לשמוע הרצאה על הדרוזים,
מצאנו את עצמנו חוזרות
אחורה. ובכל זאת התעקשה:
הכר לנו את הדרוזים. מעט
מאוד אנו יודעים עליכם!
אני מצטער מאוד שאח
ו
רי 66 שנים שאלה זו צפה
על פני המים. יש לכן חור
בהשכלה, זו מדיניות משרד
החינוך, להאפיל על כל מה
שמתרחש אצל הערבים וב
ו
תוכם הדרוזים שהם פלג מן
האיסלאם...
ובכל זאת תספר לנו?
אין לי אחד בפה ואחד
בלב, לא אמרח דברים, לא
אתייפיף, לא אתרפס. על
קצה המזלג: חוק גיוס חובה
שנכפה עלינו ב-6591 תיגמל
א
�
אותנו בהפקעת 08 אחוז מ
דמותינו! חג אלפיטר נושל,
הלאום הערבי שלנו הוחרם,
הומצא לנו לאום דרוזי היישר
מבית היוצר הישראלי. ממש
הרבעת כלאיים, פיתה ואוכל
דרוזי. הפכנו להיות שכירי
חרב בלשון ירון לונדון, כלבי
השמירה של המדינה בל
ו
שון רבים... פסקי הלכה של
רבנים: מותר לירות בחיילים
דרוזים...
הנשים החמודות נדהמו,
התפלאו, כמעט לא האמינו
לתמונה הקודרת והזועמת.
משהצגתי בפניהן מקורות
עבריים להמחשת דבריי,
תדהמתן עלתה והרקיעה
שחקים. הביעו צער על הפער
בינינו, לחצנו ידיים בחום,
בתקווה שזה היושב במרום
יושיע את אזרחי המקום.
ר לנו את הדרוזים!
ֵּ
כ
ַ
ה
הפגנה בחורפיש בעד שוויון זכויות. הגיעו מים עד נפש