8 / 48
8
גיליון 842 אפריל 5102
|
|
ניר שילה
פתח דבר
הגיליון הבא של א-לה כפר יופץ ביום חמישי 41.01.32. חומרים למערכת ניתן להעביר עד יום חמישי 01.61
הוצאה לאור:
אשכול מדיה בע"מ,
יערה 13 כפר ורדים 0074152
4747799-40, פקס 8381698-050
www.eshkol.co|
pnay@pnay.co.ilעורך ומנהל
אייל כץ
מייסד ועורך אחראי
ניר שילה
ארבל הלוי
עיצוב:
דפוס ידיעות תקשורת
הדפסה:
www.alakfar.co.ilהגיליון הבא של א-לה כפר יופץ ביום חמישי 5.41. חומרים למערכת ניתן להעביר עד יום חמישי 5.7
זכיתי לגדול בבית חם ואוהב בכרמל
בחיפה. זכיתי גם שהשכנים שלנו, של
משפחתי, קומה מעלינו, יהיו משפחת
אושר. משפחה לדוגמה: אמא, אבא וילד,
מבוגר ממני בשנתיים, החבר הראשון
שלי. חבר טוב עמו ביליתי את רוב יל
ר
דותי ונערותי.
ערב אחד, שעת לילה מאוחרת, הת
ר
עוררתי ושמעתי קול בכי מסלון ביתנו.
הצצתי פנימה וראיתי את אבי זכרונו
לברכה יושב לצד השולחן יחד עם אדון
וגברת אושר הבוכים ורושם רשימות.
נאלמתי דום. אמי, ששמעה שהתעוררתי,
לקחה אותי לחדר השינה ולנוכח מבטי
התמה, מבט שואל של ילד בן חמש, ני
ר
סתה להסביר לי שאבא עוזר לאדון ולג
ר
ברת אושר לנסח מכתב, על מנת שיש
ר
לחו אותו לגרמניה כעדות למה שעברו
בשואה.
זהו הזיכרון הראשון שלי הקשור
בשואה. לימים למדתי שאדון וגברת
אושר היו מתאומי מנגלה ועברו ניסויים
אכזריים תחת ידיו של הנאצי האכזר.
שניהם שרדו (סיפור מרתק כשלעצמו)
התאהבו, התחתנו, עלו ארצה והקימו את
משפחת אושר – את שם המשפחה בחרו
בעצמם! הם התחילו בארץ הכל מהתח
ר
לה, מכלום, ואף הצליחו מאד בעסקים.
אך התברר שבגלל מה שעברו אינם יכו
ר
לים להביא ילדים לעולם. החליטו, ולא
ר
חר תלאות רבות, אימצו בן והיו למשפחה
מאושרת, משפחת אושר.
אבי, שהיה עורך דין, התבקש על ידי
אדון וגברת אושר לייצגם ולמסור את
עדותם בשמם במשפטים שנערכו בגרמ
ר
ניה לפושעי מלחמה. מאז עלייתם ארצה
לא עזבו אדון וגברת אושר את המדינה
מעולם (על אף שמצבם הכלכלי איפשר
זאת) עד יום מותם.
משפחת אושר מסמלת עבורי את הבי
ר
טוי "משואה לתקומה", וכל שנה שעו
ר
ברת גדלה ההתפעמות שלי מיכולתם
להתמודד עם מה שעברו, לעלות ארצה,
דמעות של אושר
סיפורם המופלא של אדון וגברת אושר והבכי הנורא של הגננת יונה מסמלים את הפלא ששמו מדינת ישראל
: כפר ורדים, אבירים, אלקוש, בן עמי, גיתה, געתון, הר חלוץ, זיו הגליל, חוסן, חרשים,
מופץ ביישובים קהילתיים בגליל המערבי
יחיעם, כברי, כליל, לבון, לפידות, מעונה, מעלות, מצובה, מצפה הילה, מתת, עין יעקב, פלך, פקיעין חדשה, צוריאל, תובל, תפן
להתחיל הכל מהתחלה ולהקים משפחה
לתפארת.
lll
באותה תקופה ממש נתקלתי לראשו
ר
נה גם בשכול. יוני 7691, מלחמת ששת
הימים. אני ילד בגן חובה, גן יונה, מספר
בתים מבית הוריי במעלה הרחוב. למ
ר
רות שהימים ימי קיץ אנו מבלים את רוב
הזמן בתוך הגן. מדי פעם נשמעת צפירת
אזעקה ואנו, ילדי הגן, נדחסים למקלט
ומחכים לצפירת הארגעה. אני ילד, לא
מבין משמעותה של מלחמה, מרגיש כמו
במשחק.
לפתע אני שומע זעקה קורעת לב ואח
ר
ריה יבבה. כולנו, אני וכל ילדי הגן, מרי
ר
מים את ראשנו מנסים להבין מה קורה.
עוזרת הגננת מכנסת אותנו לפינת הישי
ר
בה. ברקע אני זוכר מספר חיילים תומכים
: אפרים אנגל
בשער
: ליטל מאירי
צילום
ביונה, הגננת האהובה שלי, שמתייפחת
בבכי. עוזרת הגננת, גם היא דומעת, מס
ר
בירה לנו שבנה הטייס של הגננת יונה
נפל בקרב. אחת הילדות שואלת, אז מתי
הוא יחזור ומה יקרה לו? וילדה אחרת
אומרת שמתים לא חוזרים.
lll
אין אלו סיפורים מיוחדים. כל מי שחי
וגדל במדינה שלנו חווה סיפורים דו
ר
מים, נפגש בשלב זה או אחר של חייו עם
השואה ועם השכול.
יש בהתמודדות הזו הרבה מהמרכי
ר
ר
�
המ
DNA
בים המופלאים של ה
-
כיב את היהודי הישראלי ואת הקהילה,
ואת החברה היהודית ישראלית החדשה
בארץ ישראל. היסטוריה עתיקה, אדי
ר
רה, בת יותר מ-005,3 שנה, משתקפת
בהיסטוריה הקצרה של העת החדשה
ובהווה המתהווה של העם היהודי בארץ
ישראל ובתפוצות.
מופלאים קורות עמנו, שאחרי השואה
ואחרי גלות בת אלפיים שנה, הצליח
להקים מדינה עצמאית בארץ ישראל,
לחדש את השפה העברית, ליצור תרבות
יהודית חדשה, להילחם במשך 76 שנה
ולהצליח לשמור על המדינה, להוביל את
האנושות והעולם בתחומים רבים. בלתי
יאמן ממש!
השבוע המרוכז הזה שבין יום השואה
ליום העצמאות, כולל את העצב על
האובדן האדיר, אך ממלא את הלב
גם בתקווה רבה ובעיקר שם דגש על
האחריות והמחויבות שיש לנו להמשיך
ליצור, לבנות, לחיות, להתפתח ולח
ר
לום כאן בישראל. וכך, שבוע אחרי יום
השואה, וממש בסיומו של יום הזיכרון,
נצא בשמחה וריקודים לחגוג את יום
העצמאות. מעבר בלתי אפשרי, שהופך
אפשרי מידי שנה, סמל לחיים הבלתי
אפשריים, שהופכים לאפשריים בגדול
כאן בארץ ישראל.
קריאה נעימה
כרזת יום העצמאות הראשונה,
במלאת שנה למדינה, ה'תש"ט 9491.
עיצוב: יוחנן סימון