32 / 48
32
גיליון 352 אוגוסט 5102
|
|
אייל כץ
קצת לא מוסרי מצדי, אבל
בעוד כל קברניטי הכלכ
י
לה מחפשים כבר שנים איך
להוזיל את מחירי הדיור, אני
מחזיק בפיתרון הבטוח.
וכשאני אומר "אני מח
י
זיק" אין הכוונה פה לתוב
י
נה מיוחדת או רעיון פורץ
דרך לרפורמה נועזת בשוק
הנדל"ן. אין לי שום יומ
י
רה להבין בכלכלה או בשוק
הנדל"ן יותר משרי אוצר,
נערי אוצר, טרכטנברגים,
פלוצקרים ויחימוביצ'ים. אני
מחזיק בפיתרון באופן אישי!
כל מה שצריך לעשות כדי
להוזיל את מחירי הדיור הוא
להעניק לי במתנה דירות
במספר מקומות אסטרטגיים
בארץ. השאר כבר יקרה מא
י
ליו.
הסטטיסטיקה מלמדת
במאה אחוז שמרגע שאני
מחזיק בנכס במקום מסוים,
המחירים שם מתחילים לרדת
או לפחות נכנסים להקפאה
עמוקה. ואם חלילה הענף
ייכנס למשבר, והאינטרס
הלאומי יהיה העלאת מחירי
הדיור, כל מה שיצטרכו לע
י
שות זה לבקש ממני למכור.
אותה סטטיסטיקה בדיוק
מלמדת שמהרגע בו אני מוכר
בית, המחירים באותה שכו
י
נה מתחילים לנסוק במהירות
מטורפת.
הסטטיסטיקה הזו כוללת
הפיתרון הבדוק
והמוכח להוזלת
מחירי הדיור
שש עסקאות נדל"ן שביצעתי
במהלך חיי. שלושה נכסים
קניתי, את שלושתם מכר
י
תי, והריטואל חזר על עצמו
בדיוק שלא מותיר לספיקות:
זה לא שאני טועה בהערכות,
אני באופן אישי זה שמשפיע
על השוק.
את הדירה הראשונה שלי
קניתי בהוד השרון, במג
י
דיאל. תל אביב ושכנותיה
היו יקרות מידי, וכל המבינים
איתם שוחחתי אמרו שא
י
זור השרון מתפתח ומחירי
הנדל"ן בו יזנקו בשנים הק
י
רובות בלי שום ספק. היינו
זוג צעיר עם ילדה, עבדתי
כעיתונאי באזור השרון, אז
התחלנו לחפש.
מצאנו בסוף משהו שיכול
י
נו לעמוד בו בעזרת ההורים
והמשכנתא. קומה שלישית
ואחרונה, בלי מעלית, בניין
שכבר אז, לפני 52 שנה,
היה די ישן. אבל הרחוב היה
נחמד, גבל בשדות חקלאיים,
מהמרפסת נשקף נוף, ועל
העצים ממול קיננה להקת
תוכים. תוכים? תוכים! הלכנו
על זה, ברור.
שנתיים או שלוש אחרי
שרכשנו את הדירה ההיא,
נולדה תוכנית שבעת הכו
י
כבים של אריק שרון וח"כ
מיכאל איתן. הרעיון היה
הקמת יישובי וילות לאורך
הקו הירוק ובתוכו, ממודיעין
בדרום עד חריש שבוואדי
עארה בצפון. בכך ביקשו
הוגי התוכנית לפתור בעיות
דמוגרפיות באזור, להגביר
בו את הביטחון ולספק פתרון
דיור לזוגות צעירים שמב
י
קשים איכות חיים ביישוב
קהילתי.
חברים, משווקים ומומחים
הסבירו לנו שזוגות צעירים
שמחפשים איכות חיים זה
בדיוק אנחנו. ובכלל, תמיד
חלמנו על גג רעפים אדום
וחצר עם דשא. אז לקח
י
נו עוד קצת משכנתא, קנינו
דרך עמותה מגרש ובית "על
הנייר", ונערכנו למכירת
ביתנו הראשון. האמת, לא
הפסדנו הרבה. ובדולרים זה
בכלל נשמע מעט.
המומחים מפעם הסבי
י
רו לנו שלא חיכינו מספיק.
והם צדקו. מרגע שמכרנו
את הדירה במגדיאל, הביקוש
להוד השרון בכלל ומגדיאל
בפרט נסק בצורה פראית. לא
נורא, התנחמנו, הבית בצור
יגאל הוא בכל זאת וילה,
איכות החיים שלנו תשתפר,
וגם מבחינה נדל"נית יישוב
מתפתח מקפיץ את מחירי
הנכסים בו.
למחיר הקנייה נוספו כל
מיני הוצאות שלא הבאנו
בחשבון. מטבח, גדר לחצר,
בידוד לגג, מרזב ועוד כל
מיני דברים הכרחיים שלא
נכללו במפרט הרזה שסיפקה
העמותה. הבנייה התעכבה
קצת, פיתוח היישוב החדש
התעכב הרבה, ואת הדירה
בהוד השרון היינו כבר מוכ
י
רחים לפנות.
וכך מצאנו עצמנו מת
י
גוררים בבית כמעט גמור,
שממוקם בתוך אתר בנייה,
בלי כבישים סלולים, בלי
טלפון, זרם מים שמגיע
לסירוגין ועם חשמל מג
י
נרטור ששכרנו יחד עם
שכנים במצב דומה. תיקנו
פאנצ'רים למכביר, שילמנו
הון על השכרת טלפון סלול
י
רי ושיחות מדודות עם העו
י
לם, עוד הון על הדלק לגנ
י
רטור, והון נוסף על הוצאות
לא צפויות.
למשל, בוקר אחד התעו
י
ררנו לרחוב נטול מים לח
י
לוטין. הפעם לא הייתה זו
הפסקה יזומה. פשוט מישהו
עבר בלילה ופירק את כל
שעוני המים ברחוב. מילא,
התנחמנו, עד שנוריש לילדים
את הנכס השווה מיליונים,
נוכל לספר על החלוציות
שלנו והסבל הרב שעברנו
בדרך לחלום.
אלא שההוצאות האמירו,
המשכנתא המוגדלת לחצה,
ותחושת המחנק התגברה.
שוב פנינו אל מומחים שו
י
נים. הפעם גיבשנו פיתרון
על טהרת התנהלות כלכלית
לקורא משה כחלון: אם באמת אתה מחפש
תוכנית להקפאת מחירי הנדל"ן קבל פיתרון
שכבר הוכיח את עצמו שש פעמים הלכה למעשה