26 / 48
2017
מרץ
275
גיליון
|
| 26
יַלְדוּת
דור המסכים
סמארטפון? החל
לאנתרופולוג תמיר ליאון יש דעה נחרצת לגבי
השפעתם של הטלפונים החכמים על ילדים. ויש
לו גם עצות פרקטיות איך להתמודד עם התופעה
איתי טאו
הורים יקרים, הרחיקו את הילדים
שלכם מהסמארטפונים לפחות עד גיל
חטיבת הביניים. בקריאה זו פונה תמיר
ליאון, אנתרופולוג יישומי, החוקר
את תופעת ״דור המסכים״ והשפעות
הטכנולוגיה על חיי הילדים. ״ככל
שנדחה את החשיפה של הילדים למסכים
בכלל ולסמארטפונים בפרט, נרוויח את
השנים הקריטיות להתפתחות הכישורים
החברתיים של הילדים״, הוא מסביר.
ליאון, המקיים ברחבי הארץ הרצאות
רבות אודות הנזקים החברתיים שבחשיפה
לטלפונים החכמים, מסביר כי ההשפעה
של הטכנולוגיה על הדור הצעיר, ועל בני
הנוער בפרט, היא משמעותית במיוחד.
״בני הנוער כיום נמצאים פחות בתקשורת
ישירה אחד עם השני, ויותר בתקשורת
מתווכת. זה יוצר חברויות מלאכותיות,
כי הם לא סומכים על החברים שלהם, מה
שמוביל
לכך שהמבוגרים
והמדיה
תופסים יותר כוח והשפעה על הילדים
וממלאים את מקומה של קבוצת השווים״.
לדבריו של ליאון, ״כל מדדי המחקר
העכשוויים מודדים הצלחה של אדם
בתוך המשפחה ובעבודה, באמצעות
אינטליגנציה חברתית ובינאישית. לכן
חשוב לחשוף את הילדים כבר מגיל צעיר
לסיטואציות חברתיות רבות״.
ילדים כפריים לעומת עירוניים
- מה ההבדל בין ילדים ובני נוער
הגדלים בפריפריה וביישובים קהילתיים
וקיבוצים, לבין כאלו שגדלים בעיר?
״היום אנחנו רואים הרבה פחות הבדל
בין ילדים שגדלים בפריפריה לבין כאלו
שגדלים במרכז. הפער שהיה פעם בין ילד
שגדל ביישוב קטן בצפון, לבין ילד שגדל
במרכז תל אביב הצטמצם מאוד, והסיבה
היא שכשהם מורידים את הראש לטלפון
החכם, הם רואים את אותו הדבר.
״כשבודקים ומודדים זמנים, כמה
זמן בשבוע נמצא הילד במרחב שמחוץ
לבית שלו מעבר לשעות הלימודים
המחייבות, רואים שהזמן הזה הולך
ומצטמצם. זה כמובן תלוי גם בגיבוש
של הקבוצה החברתית ובשכבת הגיל וגם
באופי היישוב עצמו. ביישובים אמידים
עם בתים גדולים, שבהם הילדים נוטים
להתארח אחד אצל השני, יש הבדל
לעומת ערים שבהן הדירות קטנות ועיקר
המפגשים בין הילדים הם מחוץ לבית״.
ליאון ממליץ ליישובים קהילתיים
לשמר את יתרונותיהם היחסיים לעומת
העיר, ולטפח את החיבור בין התושבים
כבר מגיל צעיר. ״יישוב קהילתי שלא
משכיל ליצור חיבורים בגיל צעיר,
מפספס את כל היתרון שלו״, הוא אומר.
״כשיש חיבור בין הילדים, מערכת
היחסים הרבה יותר בטוחה וחזקה, ויש
סיכוי שהיא תישמר לאורך שנים.
אם מצליחים בנקודה הזו, אז
הפוטנציאל של ילדים
בפריפריה להישאר
חברים גדול הרבה יותר״.
לדברי ליאון, יישובים
קהילתיים שרוצים לצמצם את ההשפעה
המזיקה של המסכים והבידוד שהם
גוזרים על הילדים והנערים, חייבים
להפנות משאבים לפעילות מאורגנת
של בני הנוער. ״כל יישוב קהילתי
צריך להפנות משאבים לנוער, וכל
יישוב חייב להחזיק, חוץ ממדריך נוער,
עוד בעל תפקיד שהמטרה שלו לדאוג
מבני הנוער
50%
לשתף ולהגיע לאותם
שנמנעים מפעילות חברתית.
״בכל יישוב או מועצה שאני מגיע
אליהם להרצאה, אני יושב עם ראש
הרשות ושואל אותו: כמה בני נוער אצלך
חברים בתנועת נוער, והאם הקדשת לזה
מספיק משאבים? חשוב להבין שכל ילד
שהגיע לשכבה בוגרת בתנועת נוער,
נמצא במקום אחר מבחינת הכישורים
החברתיים שלו לעומת ילדים אחרים״.
- איך אתה רואה את מרקם החיים
שנה,
20-30
ביישובים האלה בעוד
כש״דור המסכים״ יתבגר?
״הטכנולוגיה תקפה אותנו בזמן קצר,
ולטווח הארוך רואים שינוי חיובי. תנועת
תמיר ליאון: "יישובים
קהילתיים צריכים לשמר
את יתרונותיהם ולטפח
את החיבור בין התושבים
כבר מגיל צעיר"