תולדות משפחת יוסיפוביץ

שבתאי פולג 78 זיכרונות של רחל וסוניה, אחיותיי החיים בבית "אני זוכרת בית עם חדר גדול. אהבתי לטפס על עץ התות שלנו וללכלך רחל: את השמלה הלבנה. אבא היה שקט. אמא הייתה עקרת בית, היה חשוב לה שנאכל ונשתה, שנהיה נקיים ומטופלים, ושהבית יהיה מסודר. וגם שנלמד. היא הבינה את זה מההתמודדות שלה בחיים. רק עם סוניה אבא התחיל לדבר עברית. אני לא זוכרת איך דברתי אתו. "אמא הייתה פרקטית, כל דבר ניצלה, וחסכה. לא היו בזבוזים. היא למדה מהאחרים, מהשכנות, בעיקר מלילי שכנתנו ההונגרייה. היא הייתה מטה אוזן בקופת חולים, באוטובוס, בבית ספר. קיבלה רעיונות וחיברה אותם. הייתה פעילה בוועדי הורים מהגן עד כיתה ח'. ליוותה טיולים, וככה גם הכירה את הארץ. אם היה צריך לתפור או לאפות היא תמיד התנדבה". "אני גם זוכרת בית נקי ומסודר. תמיד חיכתה לי צלחת עם ארוחת סוניה: צהריים על השולחן בפינת האוכל כשחזרתי מבית הספר. אמא חגגה לי ימי הולדת, אפתה עוגת טורט עם קרם וסוכריות צבעוניות, והכינה ארוחה חגיגית. אני זוכרת בבית הרבה שקט, אולי בהיותי בת זקונים. לעיתים שמענו מוזיקה. אמי אהבה לשמוע שירים בלדינו ואבי אהב לשמוע את שיריו של יורם גאון. "אני זוכרת שלאמא היה חשוב שאלמד. היה לי מנוי בספרייה השכונתית וקראתי הרבה ספרים. אמא היתה פעילה בוועדי ההורים מגן הילדים ועד סיום בית הספר היסודי. מלבד העשייה בבית, אמא אהבה מאוד לטייל ולהכיר את ארץ ישראל. היא הצטרפה לטיולים השנתיים של כתתי. בימי החופש הגדול אף פעם לא הלכתי לקייטנות. אמא ואני היינו נוסעות באוטובוס לחוף הים בנתניה בימי ראשון, שלישי וחמישי. אני זוכרת שאמא הייתה קמה מוקדם בבוקר, מסדרת את הבית, שוטפת את הרצפה, מבשלת ארוחת צהריים, מכינה סנדוויצ'ים לארוחת הבוקר בים ורק כשהכל היה מוכן, העירה אותי. היינו יוצאות לבלות בים וחוזרות בצהריים. אחת לשבוע, במוצאי שבת, נסענו לנתניה. זה היה הבילוי השבועי המשותף שלנו. ירדנו מהאוטובוס בתחנה המרכזית והלכנו ברגל לאורך רחוב הרצל. החנויות ברחוב היו סגורות, אהבנו להסתכל על חלונות הראווה. היינו צועדים עד כיכר העצמאות והולכים לאורך הטיילת כשהים נפרש לפנינו. לא ישבנו במסעדות, אבל תמיד קנו לי גלידה."