תולדות משפחת יוסיפוביץ

79 שתלתם ניגונים בי אמי ואבי "אמא תפרה לי הרבה בגדים מתוך חוברות ה'בורדה' שהיו לנו בבית. רחל: חוץ מזה, היו לנו ימי כיף בהם נסעתי אתה לקנות בדים בבית רומנו ביפו. עברנו מחנות לחנות, בחרנו וקנינו. מאז ועד היום יש לי תאווה לקניות." סודות המטבח "אמא השתמשה במה שיש ובמה שמצאה, בבית ובגינה, כדי לבשל. רחל: היא למדה לאלתר ולמדה הרבה מהשכנות. בכלל, הנשים למדו הכל אחת מהשנייה. אני זוכרת שהכינה כבד מדומה מחצילים, שהכינה עלי גפי ממולאים מעלים שקטפה, שנהגה לאפות לשבתאי עוגת שזיפים, שהכינה לפתן שזיפים ורקחה ריבת ורדים". "אמא לא הכניסה אותי למטבח. תמיד אמרה שהחדר 'קטן מדיי'. סוניה: זו הייתה הממלכה שלה והיא נתנה לנו תשומת לב דרכה. בשבתות חורפיות אמא הייתה מכינה לי 'שאטו' – קצף של ביצים עם קפה שחור, ממותק. לי היו נותנים את הקצף עם מעט קפה". שואה "את השיחות שלה על השואה אמא התחילה עם הנכדים סביב סוניה: עבודות השורשים שהיו צריכים להכין. אני הכנתי עבודת שורשים כשהייתי ב-י"ב (זו השנה שאבא נפטר בה, אבל אז הוא עדיין היה בחיים). העבודה שלי כתובה בכתב יד יפה, אבל אני לא זוכרת שדיברנו על הדברים, ולא זוכרת איך ובעזרת מי כתבתי אותה". "את פרטי הפרטים לא שמענו. ידענו שלאבא יש בן דוד אחד ששרד רחל: ואחיינית (בטי). על הסיפור של בנו התינוק של אבא (שגם הוא נקרא שבתאי) נודע לי פעם ראשונה בעקבות כתבה שקראתי בעיתון 'לאישה'. זה היה בשנות השבעים. הכתבה הייתה על רופא ששם משפחתו יוסיפוביץ שמחפש את משפחתו. חשבנו שאולי הוא הבן האבוד. נפגשנו אתו אבל הבנו שזה לא הוא". "אני לא הייתי בסוד העניינים, כי הייתי קטנה מדיי מבחינת הוריי. סוניה: ביום השואה אסור היה להדליק את הטלוויזיה. ניסו להגן עלינו, וגם להגן אחד על השני. אבא ניסה לגונן על אמא כדי שלא תיחשף לזוועות.