33
גיליון 422 אוגוסט 3102
|
חרים להוסיף גם אירוע אינ
מ
טימי של תפילת בוקר והנחת
תפילין ויש שמוותרים על
כך. במהלך השנה גם הוספנו
חוג בר מצווה שנועד לאפ
מ
שר לכל הבנים להתמודד עם
סוגיות שונות הקשורות בא
מ
חריות, היחס לאחר, מקומה
של ישראל בחייהם, ציונות
ויהדות.
אנו נערכים עתה לשנה
הבאה וביום שני 5 באוגוסט
בשעה 03:02 נקיים מפגש
ראשון שנועד לחשיבה משו
מ
תפת עם הורים שילדיהם
יחגגו את בר או בת המצוה
שלהם בשנה הקרובה. אנו
מעונינים לשמוע מהם הת
מ
כנים שהיו רוצים לראות
ולהפיק משנה זו, כדי לתת
לה משמעות שמעבר לחגיגה
עצמה. ”המניין המשפחתי“
שמח לקחת חלק ביוזמה
חשובה זו. אנו מזמינים למ
מ
פגש גם חברים ותומכים שיש
להם רעיונות ונסיון, מוכנים
לתרום בנושא "שנת בר/
בת מצווה", להוסיף משלהם
גם אם בניהם ובנותיהם כבר
אינם בגיל המתאים.
לריכוז המשימה התנדבה
חברתנו אילנה באר, שתל
מ
ווה את התהליך ותשלב בו
מניסיונה כמחנכת בתנועה
הקיבוצית תוך גיוס חברים
נוספים למבצע, הורים סב
מ
תות וסבים.
אם אתם מכירים משפחות
או חברים, שיש להם בני
נוער בגיל המתאים, אנא
ספרו להם על היוזמה והזמינו
אותם להצטרף.
מכתב תודה
יהדות בדרך של
שיוויוניות ומשפחתיות
82 ביולי 3102
שלום לכולם,
אתמול חגגנו את בר המצווה של עודד. במשך כל התקופה
של ההכנה, בחודשים האחרונים, צפיתי בחגיגות בר/בת-
מצוה של ילדים אחרים, וחשתי את הנכונות שבצעד שע
מ
שינו, בד בבד עם האתגר הלא פשוט של עשיית דבר שהוא
בתחום לא מוכר.
אני רוצה להודות לכל הקהילה על ההרגשה החמה שנתתם
לנו בהירתמות שלכם לתמוך בנו, כאילו שחשתם ממש עד
כמה תמיכה זו מחזקת את עודד ואותי במסע הפרטי שלנו.
נתתם לנו תחושה של בית, כאילו אנו שייכים למקום זמן
רב, כאילו אימצתם אותנו כמשפחה מורחבת מאוד. גם עודד
מרגיש זאת היטב.
תודה מיוחדת לאסתי, שעשתה מעל ומעבר בהכנת המקום,
עם סידורי הפרחים היפים שהכינה והמגע האישי והיציר
מ
תי שלה, והדריכה והנחתה אותי בטבעיות מוחלטת ודאגה
שהכל יתבצע בזרימה מירבית.
תודה לאבי, שעונה על השאלות הרבות שלי בלי סוף.
אבא שלי ובת זוגו, שהגיעו מקרית אונו ואינם נוהגים לבקר
בבתי כנסת, וכמובן שלא הכירו מעולם את המנין המשפחתי,
התרשמו מאוד מהחום, האחדות והשמחה שהרגישו וראו
אתמול סביבנו. הם ראו, ולדעתי בפעם הראשונה, פנים
חדשות ליהדות. אמנם אסור היה לצלם ועל כך הם מצרים
מאוד, אבל המשפחתיות, הפתיחות, היעדר כל שפיטה והש
מ
תתפות כנה בשמחתנו עברו אליהם היטב.
זו הדרך שאני רוצה שבני ימשיך בה להכיר וליצור את
העולם היהודי שבו. דרך של שוויוניות ומשפחתיות, של
קבלה ולא דחייה, של חיבוק השונה ולא בידולו.
להתראות בקבלות השבת ובחגיגות הבאות,
ורה ועודד קופיאן
