10
גיליון 522 ראש השנה תשע"ד 3102
|
ניר שילה
פתח דבר
/ פניה ברגשטיין
ברכה
שנה חדשה פעמיך נקשיבה,
מרכבתך בפתחי שערינו עולה,
חלומות-רננים יקדמו את פניך,
לבבות מצפים יאמרו לך תפילה.
קנחי כל דמעות היגון והצער,
הרניני לבות עצבים בבשורה,
שמחה לא-צפויה בעינים הציתי
ופירשי על כל בית שמי זיו ואורה.
אמצי נא ידי הנושאים את הטען,
בנתיבות היום-יום, באבק החולין,
העלי מני שחור-רגבים נגה-חסד
ופצי קשי-עמל בחדוות-יבולים.
שנה חדשה, את עולה שערינו,
וכפיך נוטפות מברכת הימים,
אורת המחר על פניך נוגהת,
וכל הלבבות לקראתך פועמים
סוף הקיץ, הימים חמים
עדיין, החצבים החלו לפרוח
בצידי הדרכים, והחבצלות
הלבנות פורחות בחוף הים.
הילדים חזרו לספסל הלימו
דים החופש הגדול מאחורינו.
סוף אלול, וראש השנה מתד
פק על דלתותינו.
"שהחיינו וקיימנו והגיענו
לזמן הזה", נברך בחג. למ
רבה ההפתעה הברכה איננה
תופסת את מהות הזמן כרוח
גדולה שעוברת עלינו או כגל
מים השוטף אותנו. היא מבי
נה את הזמן כממד מיסתורי,
נייח ככל הנראה, שאנחנו,
היהודים, נעים בתוכו או על
גביו. במהלך תנועה זו אנו
מגיעים אל תחנות שונות:
ימים, שבתות, מועדים, אשר
צצים במרחקים קצובים
כתחנות תדלוק, בקרה או
מעבר. הברכה מבקשת, לד
עתי, לחולל בתודעתנו היפוך
דרמתי, קופרניקאי: להפנים
את ההכרה שכשם שאנחנו
נעים מסביב לשמש ולא היא
זו שנעה מסביבנו, כך אנחנו
הם אלה הנעים בתוך או על
גבי המישור הבלתי נתפס של
הזמן, ולא שהזמו חולף מע
לינו או על פנינו.
"תקעו בחודש שופר, בכסה
ליום חגנו. כי חוק לישראל
הוא, משפט לאלוהי יעקב"
)תהילים, פ"א(. הרב משה
אביגדור עמיאל מתייחס
לפסוק זה: "יש שעון פשוט
המורה על השעות, ויש שעון
מעורר, שמלבד התפקיד של
כל שעון יש לו עוד תפ
קיד אחד: לעורר את היש
נים ולהקיץ את הנרדמים.
הראשון פועל את פעולתו
רק באמצעות חוש הראייה,
והשני גם על ידי חוש הראיה
וגם על ידי חוש השמיעה.
ראש השנה הוא מעין שעון,
השעון המעורר. הוא לא רק
מורה את השנים, כמו שעון
את השעות, הוא גם מקיץ,
על ידי חוש השמיעה של קול
השופר הקורא: 'עורו ישנים
משנתם והקיצו נרדמים מת
רדמתכם'".
אסיים בדבריו היפים של
אריה בן גוריון: " חגי ישראל
ברובם הם חגי זיכרון, פרט,
משפחה וקהילה הנקראים
להזכיר ולשחזר בצורה טק
סית אירוע היסטורי משמעותי
שקרה בעברנו. הפרט היהודי
נקרא לשאול את עצמו ולחנך
את בנו לשאול: מאין באתי,
מה מכילה הביוגרפיה שלי?
בפסח, בסוכות ובשבועות אנו
שואלים: מתי ואיפא נולדתי:
במצרים כעבד, ויצאתי משו
חרר. הייתי במעמד הר סיני.
נדדתי במדבר לקראת הארץ
המובטחת, התנחלתי ועיבד
תי אדמתה. אבל לראש השנה
ויום כיפור אין היסטוריה, אין
זיכרון, אין עבר, אין סיפור,
אין דרמה. לכן, לא הזמן, לא
הלידה ולא הזהות קובעים את
תוכניהם. לא מה קרה בעבר,
אלא מה אפשר שיקרה. הפ
נים והלב מכוונים למימד
הזמן - עתיד. שני מועדים
אלה שואלים: מה כיוון חייך?
כיצד בחרת לחיותו? האם יש
לך חלום, שאיפה למימוש?
האם יש לך תמונת עולם
אנושית וחברתית? מה דמות
החברה הישראלית בעיניך?
מה פני קיבוצך? מה פני
ביתך ומשפחתך? אם אתה
רוצה ליצור מציאות אחרת,
טובה צודקת יותר, זה תלוי
בך בלבד. בשאיפתך לשינוי.
בשאיפתך לגאול את עצמך
ואת חברתך. זה תלוי בנדר
שלך עכשיו, בהווה, אבל
פניך אל העתיד. לפי זה ראש
השנה ויום כיפור הם חגים
אנושיים ואופטימיים ופניהם
אל האדם ותמונת עתידו".
שתהיה לכולנו שנה טובה
ומתוקה, שנת בריאות, אושר
שלום וביטחון. נוסיף את
השיר "ברכה" של פניה בר
גשטיין.
שנה טובה
קריאה מהנה
תקיעה בשופר, שנות ה-03' של המאה הקודמת
צילום: אריק ואדית מאסטון, ספריית הקונגרס, וושינגטון
החגים שפניהם לעתיד
: כפר ורדים, א.ת. תפן, חוסן, פקיעין חדשה, צוריאל, אלקוש, אבירים, מתת, לפידות, פלך, תובל,
מופץ ביישובים קהילתיים בגליל המערבי
הר חלוץ, לבון, גיתה, מעונה, עין יעקב, געתון, יחיעם, הילה, זיו הגליל, חרשים, כליל, כברי, מצובה, שלומית, שלומי, בצת, מעלות, בן עמי, לימן.
הוצאה לאור:
שניר 001, ת.ד. 6301 כפר ורדים 74152
פקס 8381698-050
| 04-9977474
|
הגיליון הבא של א-לה כפר יופץ בערב סוכות, יום רביעי 9.81. חומרים למערכת ניתן להעביר עד יום רביעי 9.11
עורך ומנהל
אייל כץ
מייסד ועורך אחראי
ניר שילה
ארבל הלוי
עיצוב:
דפוס ידיעות תקשורת
הדפסה:
: אייל כץ. פתיחת שנת לימודים
ילום
: שולחן חג בהדרל'ה צ
בשער
בגנים
