10
גיליון 832 אוגוסט 4102
|
|
המשך מעמוד קודם
חדשות
של ארקדי פומרנץ אשר נע
ט
דרו מהישיבה) גינו בחריפות
את חברי מועצת העיר מטעם
סיעת בל"ד על השתתפותם
בהפגנה ואמרו כי למרות ני
ט
סיונם הנואש לפגוע במרקם
החיים המשותפים, הם לא
יצליחו בכך וקראה להמשך
חיים משותפים שלווים ומו
ט
צלחים בעיר ובאזור.
"באשר להתבטאות של
תושב מעיליא שהשתתף בי
ט
שיבה, ראש העיר מייד גינה
את הדברים ודרש ממנו לח
ט
זור בו ולהתנצל, וכך נעשה.
"עיריית מעלות תרשיחא
ממשיכה ותמשיך לעשות
ולפעול יחד עם תושבי העיר,
במעלות ובתרשיחא, על
מנת לשמור על דו קיום ועל
החיים המשותפים האמיתיים
שהם דוגמה ומופת, למען
שגשוג העיר ואחדותה".
למה אני מחרים
מלבד טנוס וחליל נצפה
בהפגנה גם ג'לאל, מבע
ט
לי חומוס אל-חיאט, שאת
העסק שלו ביקשו המגיבים
בפייסבוק להחרים. את תגו
ט
בתו של ג'לאל לאירוע לא
ניתן היה להשיג.
אלון מליק, תושב הכפר ומי
שהיה בין הקוראים להחרמת
חומוס אל-חייט, מסביר את
עמדתו: "כשכשיוצרים יחסי
שכנות ויחסי חברות, חלק
מאוד גדול מזה צריך להיות
גם התחשבות. התחשבות
איננה רק התנהלות במסגרת
החוק, אלא לדעת מה מפריע
לצד השני ולהימנע מכך.
כשהולכים ועושים הפגנה עם
דגל פלסטין, אני יכול לקבל
את עמדתם לגבי הדגל הזה,
אבל אני מצפה שגם הם יק
ט
בלו את עמדתי. כשאני רואה
את הדגל הזה הוא מסמל
משהו מאוד ברור עבורי והם
מודעים לכך.
"יש הבדל גדול בין מה
שאני מוכן להבין לבין מה
שאני מוכן לסבול. אני לא
אומר להם: ‘אל תפגינו', אבל
אם עושים פרובוקציה בי
ט
דיעה שהיא גורמת למישהו
להתעצבן – זה כבר מעשה
לא ראוי ומי שיצר את הפ
ט
רובוקציה צריך לקחת בח
ט
שבון את התוצאות שלה.
המפגינים בחרו בעיצומה
של מלחמה להניף את דגל
פלסטין, שנכון לסיטואציה
בה אנחנו נמצאים היום זהו
דגל של ישות עוינת. לתרץ
את הנפת הדגל בכך שהפ
ט
לסטינאים בעזה הם אחים
שלהם, מעלה בי את השאלה:
האם אתם אחים שלהם יותר
משאתם אחים שלי? אז אם
אתם רוצים להיות אחים שלי
ולעשות כלכלה ביחד ולא
ט
כול ביחד ולחיות ביחד, זה
לא הוגן לבוא ולהגיד לי: אני
מוכן לחיות איתך אבל בשעת
מבחן אני בעצם מצדד בצד
השני.
"אם היו בהפגנה גם דגלי
ישראל וגם דגלי פלסטין,
עוד איכשהו אפשר היה
להחליק את זה. אבל זה לא
היה המצב. ההפגנה התווס
ט
פה למקרה יידוי האבנים על
אוטובוס של תלמידים שלנו
בתרשיחא. באיזשהו מקום
צריך לשים גבול".
ג'לאל לא היה בין מניפי
הדגלים.
"כמה ימים לאחר ההפגנה
במעיליא היתה הפגנה עם
דגלי ישראל בצומת הכני
ט
סה למעלות. אחד המפגינים
הרים שלט עם הכיתוב 'חנין
זועבי לכלא'. אנחנו ביקשנו
ממנו ומאנשים נוספים שה
ט
חזיקו שלטים באותה הרוח
להוריד את השלטים מייד.
אמרנו להם שההפגנה הזאת
לא נועדה להיות נגד אף
אחד, אלא בעד המדינה. "אם
אני יכול לעשות את זה בהפ
ט
גנה שלי, אני מצפה שג'לאל
יעשה את זה בהפגנה שלו".
יש טענה שמפגינים ניגשו
למכוניות של ערבים וצעקו
מוות לערבים.
"בזמן שהייתי שם לא היה
אף מקרה כזה, ובוודאות לא
נשמעו קריאות 'מוות לער
ט
בים'. היו שם הורים וילדים
ממעלות ומכפר ורדים שע
ט
מדו ושרו שירים".
זיכרונות
משנת 0002
היחסים בין כפר ורדים
לתרשיחא כבר ידעו תקופות
מתוחות בעבר וקריאה לה
ט
חרמת עסקים. הפעם הקו
ט
דמת הייתה באירועי אוק
ט
טובר 0002. האירועים החלו
בהפגנות הזדהות המוניות
ישראל עם
שערכו ערביי
ערביי השטחים לאחר פרוץ
האינתיפאדה השנייה. ההפג
ט
נות הובילו לחסימת כבישים,
והתדרדרו במהירות לעימו
ט
תים בין המתפרעים לכוחות
המשטרה ועוברי אורח.
לתושבי הכפר זיכרון צורם
מאותה תקופה עקב מעורבות
תושבי תרשיחא בהפגנות
שהתקיימו באזור, בהן נקראו
קריאות נגד היהודים ונגד
מדינת ישראל והונפו דגלי
פלסטין.
אחת השמועות הרווחת
בקרב תושבי הכפר נוגעת
למעורבותם של בני משפחת
הווארי בהפגנות אלו. שמועה
זו הביאה רבים מהתושבים
להחרים את הסופר שבבעלות
המשפחה למשך תקופה ארו
ט
כה, ויש שמחרימים אותו עד
היום.
פאוזי, מהבעלים של "מרק
ט
טזול הווארי" אומר: "מבחינ
ט
תי יש הבדל עצום בין הפגנה
שנועדה לקלקל את היחסים
שנוצרו בינינו, לבין הבעת
הזדהות עם הכאב של אנשים
אחרים. השאלה היא מתי אני
מביע את זה ואיך אני מביע
את זה. לכן אנשים רבים לא
רוצים להשתתף בהפגנות
כאלו, כי אף אחד לא יודע
לאיה כיוון היא תתפתח. אני
לא מוכן להשתתף בהפגנה
שיש לה צביון פוליטי או
אנטי ישראלי".
באירועים האחרונים באמת
לא הייתה מעורבות של
משפחת הווארי. אולי זו
תוצאה של חרם הצרכנים
משנת 0002?
"גם בשנת 0002 לא הייתה
לנו שום מעורבות. פשוט
היינו שק חבטות. גם היום
מפיצים שמועות על פייסל
ועל אנשים אחרים שיש להם
סופרמרקטים. זו עבודה של
מתחרים. אנחנו היינו ונ
ט
שארנו סופר לתפארת ואין
עוד מישהו כמונו שדוגל
בדו-קיום. אבל בגלל שיצרנו
תחרות מאוד גדולה למתח
ט
רים שלנו, זו היתה הזדמנות
עבורם להפיץ עלינו כל מיני
שמועות. באופן חד משמעי
אף אחד מהווארי לא הניף
לא דגל, לא שלט, לא סיס
ט
מה. טענתי זאת אז ואני טוען
זאת עד היום. אין אף תמונה
שתתמוך במעורבות של אחד
מהאחים באירועים האלו".
מה דעתך על הקריאה להח
־
רים עסקים של ערבים שה
־
שתתפו בהפגנה במעיליא?
"יש תחושה של ענישה קו
ט
לקטיבית. אנשים באים פחות
להווארי ולדאבאח. אני לא
מבין מה מנסים להשיג בזה.
אני לא קונה את הסחורה
שלי בעזה, אלא ב'אוסם',
'עלית' ובמפעלים מהס
ט
ביבה. אם אני קונה פחות,
המפעל מוכר פחות ועלול
לשלוח אנשים הביתה. אני
מבין אנשים שמחליטים לא
לקנות בהווארי כי לא נעים
להם להיכנס לתרשיחא, אבל
לא את מי שמחרים אותנו כי
אנחנו ערבים.
"גם כשהיו פעולות של תג
מחיר והושחתו מכוניות של
ערבים, לא קמנו ואמרנו: זה
כל עם ישראל. צריך לדעת
להבדיל בין רע לטוב, בין
הקומץ לרוב. זה לא הוגן
נ
�
שבגלל קומץ של 51-01 א
שים שעמדו בצומת כל הע
ט
סקים בתרשיחא מוחרמים".
ההפגנה במעיליא. "המסר היה סולידריות עם ההרוגים"
צילום: עתליה נוריאל
