10
גיליון 042 ספטמבר 4102 ראש השנה תשע"ה
|
|
ניר שילה
פתח דבר
הגיליון הבא של א-לה כפר יופץ ביום חמישי 41.01.32. חומרים למערכת ניתן להעביר עד יום חמישי 01.61
הוצאה לאור:
אשכול מדיה בע"מ, שניר 001
ת"ד 6301 כפר ורדים 0074152
4747799-40, פקס 8381698-050
|
עורך ומנהל
אייל כץ
מייסד ועורך אחראי
ניר שילה
ארבל הלוי
עיצוב:
דפוס ידיעות תקשורת
הדפסה:
הגיליון הבא ל א-לה כפר יופץ ביום חמי י 41.01.32. חומרים למערכת ניתן להעביר עד יום חמי י 01.61
סופו של חודש אלול ואנו מתכוננים
לתחילתו של חודש תשרי, ראש השנה.
על פי ההלכה בתלמוד, היה היום הראשון
בו אמר אלוהים “יהי אור" בכ"ה באלול;
ואילו היום השישי לבריאת העולם, בו
אמר “נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" חל
בדיוק בתאריך א' בתשרי. ואכן, בתפי
ד
לות ראש השנה בימים א' ו-ב' בתשרי
אומרים אנו “זה היום תחילת מעשיך,
זכרון ליום ראשון... ובריות בו יפקדו".
א' בתשרי, יום הולדתה של האנושות,
נזכר בתורה כ"יום תרועה", והמשנה במ
ד
סכת ראש השנה מציינת תאריך זה כיום
הדין של האנושות. חגי ישראל ברובם
הם חגי זיכרון. פרט, משפחה וקהילה
נקראים להזכיר ולשחזר בצורה טקסית,
אירוע היסטורי משמעותי שקרה בעבר
ד
נו. הפרט היהודי נקרא לשאול את עצמו
ולחנך את בנו לשאול: מאין באתי? מה
מכילה הביוגרפיה שלי?
בפסח, בסוכות ובשבועות אנו שואלים:
מתי ואיפה נולדתי? במצרים שימשתי
עבד, ויצאתי משוחרר. הייתי במעמד הר
סיני. נדדתי במדבר לקראת הארץ המוב
ד
טחת, התנחלתי ועיבדתי אדמתה. לראש
השנה וליום כיפור אין היסטוריה, אין
זיכרון, אין עבר, אין סיפור, אין דרמה.
חגים אנושיים ואופטימיים
צילום: בית השלום
אמירת סליחות בכותל המערבי
בשער: כוורות ביתיות צילום: צביקה סולומון
רותי אבידר צילום: קרן דרוקמן אדיב
לכן, לא הזמן, לא הלידה ולא הזהות קו
ד
בעים את תוכנם. לא מה קרה בעבר, אלא
מה אפשר שיקרה. הפנים והלב מכוונים
לעתיד.
בשני מועדים אלו, בראש השנה וביום
הכיפורים, שואלים: מה כיוון חייך? כיצד
בחרת לחיותו? האם יש לך חלום, שאיפה
למימוש? האם יש לך תמונות עולם אנו
ד
שית חברתית? מה דמות החברה היש
ד
ראלית בעינך? מה פני יישובך? מה פני
ביתך ומשפחתך? האם אתה רוצה ליצור
מציאות אחרת, טובה, צודקת יותר? זה
תלוי בך בלבד. לפי זה ראש השנה ויום
כיפור הם חגים אנושיים ואופטימיים
ופניהם אל האדם, אל האנושות ותמונת
עתידם.
בהקשר זה אני מבקש לשתף אתכם
בסיפורו של ש"י עגנון “עכשיו נחפש
דרך חדשה":
“פעם אחת אמר רבנו, ר' חיים מצאנז,
משל אדם תועה כמה ימים ביער ולא היה
יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם
אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה
בליבו, עתה בוודאי יוודע את הדרך הנ
ד
כונה. כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו:
אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה, זה כמה
ימים אני תועה. אמר לו: אחי, אף אני
/ לאה נאור
סוף זה תמיד התחלה
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
טוב יותר?
רע יותר?
לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל,
כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה,
רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר,
כל חלום משומש מחליפים באחר.
כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה,
כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה.
כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
כשהסרט נגמר החיים מתחילים,
הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים.
כשנגמור את הצלילי אז נתחיל צליל אחר.
כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
טוב יותר? רע יותר?
לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר כמה
ימים, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני,
יכול לומר לך, שבדרך זו תועים. ועכשיו
נחפש דרך חדשה. כן אנחנו, דבר זה אני
יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכ
ד
שיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא
עכשיו נחפש דרך חדשה".
אסיים בשירה של לאה נאור “סוף זה
תמיד התחלה" ובברכת שנה טובה, שנת
ביטחון ושלום, שנת אושר ובריאות.
קריאה נעימה
: כפר ורדים, א.ת. תפן, חוסן, פקיעין חדשה, צוריאל, אלקוש, אבירים, מתת, לפידות,
מופץ ביישובים קהילתיים בגליל המערבי
פלך, תובל, הר חלוץ, לבון, גיתה, מעונה, עין יעקב, געתון, יחיעם, הילה, זיו הגליל, חרשים, כליל, כברי, מצובה, מעלות
