42 / 64
42
גיליון 542 פברואר 5102
|
|
אייל כץ
אני מאזין למנהיגי הרשי
ק
מות המתמודדות בבחירות.
אני צופה בתשדירים, נכנס
לכל הסרטונים שמנסים להיות
ויראליים ומחפש את הנחמה,
את התקווה. אני אמנם מוצא
אותה, ספוילר - היא הח"כית
הכי צעירה בכנסת, אבל הב
ק
חירות המיותרות הללו שנכפו
עלינו ומגיעות בעוד פחות
מ-04 יום, ממשיכות להשרות
עליי תחושת חמיצות, דכדוך
וחוסר אמון.
תרבות המניפולציה, הספין
והאסטרטגיה גוברות אצל
כולם על המהות והמסר. אולי
שכחו המתמודדים הנלהבים
שאנחנו בתקופה של קריסת
אמון כמעט מוחלטת במ
ק
נהיגות. יש לנו ראש ממשלה
לשעבר שהורשע בשוחד,
נשיא לשעבר שיושב בבית
סוהר אחרי שהורשע באונס
ושר אוצר לשעבר שהשתחרר
אחרי שריצה עונש על גניבה.
וכבר מתרגשות עלינו פרשת
ישראל ביתינו ופרשת הב
ק
קבוקים של שרה שנמצאות
בשלבים של חקירה או לק
ק
ראת חקירה. וזה רק מהשנים
האחרונות, כשאני מתאפק
סתיו שפיר. גם אם
נחקה את יוון צריך
להמתין 01 שנים
לא ללכת עוד קצת אחורה
ולפרט יותר.
ואגב, גם פרשת הניצבים
במשטרה היא בעיניי חלק
מהתמונה הזו. לתחושתי,
רבים מבין אלו המגיעים
לעמדות בכירות במוסדותיה
הממלכתיים של המדינה
מרגישים שהכל מותר להם
ומאבדים כל אמת מידה של
שמירה על החוק, מוסריות
ואפילו ערכים בסיסיים לג
ק
מרי של התנהגות אנושית,
מה שבמקורותינו מכונה
“בין אדם לחברו" או “ואהבת
לרעך כמוך".
פחות זוויות
של סנטר
התחושה הכללית היא
שעובדים עלינו. כל הזמן,
וכמעט כולם.
לא. לא עובדים עלינו. זהו
מינוח קליל מידי, סחבקי,
המעניק לגיטימציה מסוימת
למעשים. התחושה הכללית
היא שגונבים את הכסף שלנו.
לעתים זו גניבה ממש, ובמק
ק
רים פחות בוטים משתמשים
בו בצורה סקטוריאלית ולא
שיויונית, שמפלה לרעה את
רוב הציבור.
באווירה כזו, אלו שנותרו
במרוץ (או כי הם בכל זאת
ישרים, או כי עדיין לא תפסו
אותם) צריכים להתאמץ
יותר. אבל כשאני מאזין להם,
וזה כולל את מנהיגי הרשימה
שאני מתכוון להצביע עבורה,
אני מתקשה להאמין להם.
זה לא שהם משקרים כל
הזמן. הם פשוט לא מדברים
את עצמם. כל מילה, כל מח
ק
ווה, נראית לי כשורה ממחזה
שנכתב, בויים ומשוחק ברמה
בינונית ומטה. מרוב יוע
ק
צי תקשורת, קופירייטרים,
מנהלי קמפיין, אסטרטגים
פוליטיים, מומחים לשפת
גוף, תסריטאים, במאים,
מעצבי שיער וסטייליסטים,
האנשים עצמם הלכו לאיבוד.
כל רגע בו אתה מאזין להם
הוא חשיפה לתרגיל מניפול
ק
טיבי שנועד להשיג את הקול
שלך. הכל שיווק, באמצעים
שאולי לגיטימיים למוצרי
צריכה, אבל לא כשמדובר
בחיים שלנו.
אולי אני פרנואיד, אולי
נאיבי, אבל בא לי על קצת
פשטות, קצת דיבור בלתי
אמצעי, ואם אפשר פחות
עבודה על הזווית של הס
ק
נטר ויותר התמודדות אינ
ק
טליגנטית עם החורים שיש
בתיאוריות שלי ועם טיעו
ק
נים בכל זאת קצת הגיוניים
של היריב. קצת כבוד
לאינטליגנציה של הבוחר,
קצת אמת. אחרי כל כך הרבה
שקרים, גניבות ועבירות
שכבר נחשפו, הבקשה הזאת
נראית לי טבעית.
התקווה
על הרקע המדכא הזה יש
נקודת אור. קוראים לה סתיו
שפיר, כאמור היא הח"כית
הכי צעירה בכנסת הנוכחית,
ולטובת כולנו אני מקווה
שבעוד כמה שנים היא תהיה
ראשת ממשלה.
אולי זו תמימות הנעורים
שלה, אבל כשהיא מדברת
אני מאמין לה. ומה שעש
ק
תה בוועדת הכספים במהלך
החצי קדנציה של הכנסת
היוצאת, הוא הדבר הכי מת
ק
בקש והכי נכון שאפשר לע
ק
שות למען האזרח הקטן. עד
כדי כך, שכל מי שכיהן בעבר
בוועדה צריך לתת לנו עכשיו
ראשת
הממשלה,
2025
סתיו שפיר נראית כמו הדבר הכי טוב שקרה
בפוליטיקה הישראלית. שרק לא תתקלקל