10 / 48
10
גיליון 152 יולי 5102
|
|
ליטל מאירי
אנדריאס מאייר מקבל את
פניי כשהוא יושב מול המח
ש
שב, ומיד מתנצל: "אני יורד
מדי פעם לסדנה לעשות משהו
עם הידיים. זה לא טוב לשבת
כל הזמן ליד המחשב".
הוא בן 49 וחצי, ועסוק מאוד
איש הברזל והזכוכית
ממרום 49 שנותיו, כשהוא מתמודד עם גידול בלבלב, מספר אנדריאס מאייר
על העלייה מגרמניה, על הקמת העסקים השונים בארץ, על פיתוח הארץ והגליל,
על משפחה עובדת ועל תושבי הארץ. סיפורו של אדם יצירתי ובלתי נלאה
אנדריאס מאייר בביתו. עוסק
כיום במיון ממוחשב של 005
תמונות שצילם אביו במלמחמת
העולם הראשונה
צילום: ליטל מאירי
בימים אלו. הוא עורך תמונות
מלפני מאה שנה במחשב,
כותב מיילים, מארח בני מש
ש
פחה וכאמור גם עובד בסדנה.
מאייר עלה לארץ ב-7391
מגרמניה והתיישב עם מש
ש
פחתו בנהריה. בעשרים שנה
האחרונות הוא מתגורר עם
משפחתו בכפר ורדים. בסי
ש
פור חייו הלא שיגרתי שזורים
סיפורים על משפחה, מלחמת
עולם ואנטישמיות, עלייה
לארץ ופיתוח בגליל, מלחמות
קיום מול הערבים, התמודדות
עם השפה העברית והערבית,
עבודות תשתית בארץ, הכרות
עם סטף וורטהיימר והקמת
'זכוכית נהריה' (נהריה גלאס)
ועוד. יצירות ועבודות שלו
ושל אשתו תלויות בכל פינה
בבית, וסדנת העבודה שלו,
כמו גם אוסף העבודות בקומת
הקרקע, מהווים עדות לכיש
ש
רונו.
מגזין