44
גיליון 422 אוגוסט 3102
|
אייל כץ
כמה עניינים של קיץ
על הסגולות החדשות שגיליתי באשתי, פנינה ושמה סינמטק וריאליטי פירות העונה
אני מאוד שמח שהתחתנתי.
זה אמנם קרה לפני כמעט 52
שנה, וגם עד עכשיו הייתי די
מרוצה, אבל בשנים האחרו
מ
נות התברר לי שבנוסף לכל
מעלותיה, יש למיכל פוטנ
מ
ציאל לא ממומש, וכל שעליי
לעשות זה פשוט לנצל אותו.
נניח למשל, אני יכול עכ
מ
שיו להתמנות ליועץ המשפ
מ
טי לממשלה או לשר ביטחון.
ואני לא מתפנק, ראשי פתוח
למישרות אחרות. העניין הוא
שאז אוכל להעסיק עובדת
זרה בניגוד לחוק, ואם יתפ
מ
סו אותי תמיד אוכל לשלוח
את אשתי למשפט. זה עבד
יפה ליהודה ויינשטיין ואהוד
ברק, ואני בטוח שגם מעמדי
הציבורי לא יישרט במקרה
דומה. עכשיו כל מה שנותר
לי זה לרכוש מעמד ציבורי,
ומה שיותר קשה, לשכנע את
מיכל להעסיק מישהי בביתנו.
או נניח, אני יכול לרכוש
מצרך נחמד בחנות יוקרתית
כלשהי, נניח תיק חליפות
בדיוטי פרי של הונג קונג, רק
בלי החלק השולי הזה בפעו
מ
לת הרכישה שנקרא, אם זכ
מ
רוני אינו מטעה אותי, לשלם.
תפסו אותי? תמיד אני יכול
לומר שאשתי הייתה אמורה
לשלם. ובהכירי את כישוריה
המצוינים, הייתי בטוח שהיא
יכולה לשלם על פריט גם אם
הוא לא אצלה.
כן, אני שומע אתכם ביציע.
לאחרון שניסה את הטריק,
יעקב פרנקל, זה לא עבד עד
הסוף. הוא נחלץ ממשפט רק
בעזרת סוללת עורכי דין,
ונאלץ לוותר על המינוי שלו
לנגיד בנק ישראל. אבל היי,
לפחות לא העמידו אותו לדין
בהונג קונג, וגם כאן לא נראה
שמישהו הולך להתחשבן
איתו משפטית על הסתרת
מידע, מסירת מידע שקרי
וזוטות שכאלו. ככה שבכל
זאת, למנגנון ההגנה הזה
הייתה יעילות כלשהי. ובל
נשכח, הוא השתמש בקולגה,
שזה ממש, אבל ממש לא כמו
אישה.
lll
עד שיסתייע המינוי שלי
לנגיד בנק, אני נהנה מית
מ
רונות אחרים שמזמנים לי
חיי הנישואים. למשל יציאה
זוגית ספונטנית לסרט סתם
ככה באמצע השבוע. זה מס
מ
תייע בזכות “סינטמק כפר
ורדים מעלות” שרץ כאן כבר
שנתיים, מתוכן יותר משנה
במתכונת של מספר פעמים
בשבוע כשהסרטים מוקרנים
בהיכל התרבות מעלות.
היוזמה הזו של ציפי דיקמן
ופרץ טסטה מ”קתדרה בכפר”
היא אחד הדברים התרבותיים
המרעננים במקומותינו. סר
מ
טים בהקרנת בכורה, מחירים
נוחים (53 לכרטיס חד פעמי,
ר
�
ואפשר כרטיסייה של 01 כ
טיסים ב-052) ושילוב נעים
של היכל תרבות מצד אחד,
ואופציה ללבוש לא מכופתר
מידי מצד שני.
לפני מספר שבועות אמור
היה להיות מוקרן הסרט
“הבן האחר” בהקרנת בכו
מ
רה. הסרט מספר את סיפורם
של שני צעירים, ישראלי
ופלסטיני, המגלים בגיל 81
כי בהיותם תינוקות הוחלפו
בבית החולים. סרט מסקרן,
שגם זכה בפרס טוקיו.
אלא שהנהג שאמור היה
להביא את הסרט צפונה נתקע
בדרך (כן, עדיין מביאים
סרטים...), ובמקומו הוקרן
“רחוב מנדר”, סרט צרפתי
נחמד, אבל לא מסעיר כמו
“הבן האחר”. פרץ שלח מייל
עדכון למכותבי הקתדרה,
והודעה מאירת עיניים על
החלפת הסרט נתלתה בכניסה
לאולם. בסוף הסרט שמע
מ
תי שלוש מאוכזבות רוטנות
בכעס ומחפשות את פרץ כדי
“לתת לו בראש”. הן לא כל כך
נהנו מהסרט ומה זה הדבר הזה
שמחליפים ברגע האחרון.
אין לי מושג אם הן מצאו
אותו, ואם מצאו כמה כואבים
היו דברי התוכחה שלהן. אם
תשאלו אותי, כל מי שנהנה
מהמפעל היפה הזה, צריך לה
מ
גיד לפרץ ולחבריו מהקתדרה
תודה, ולזכור שהם עובדים
בהתנדבות ומחזיקים על כת
מ
פיהם תרבות של יישוב שלם.
lll
כבר כתבתי לא פעם על
חיבתי לקיץ, העדיף בעיני
לאין ערוך על החורף. זה גם
האקלים, אבל גם הפירות.
אני פשוט מת על פירות
הקיץ, שאוכלים בלי מלח את
אלו של החורף, כולל התפוז
והפומלה, שדווקא נותנים
פייט לא רע.
האבטיח הוא המלך. כשא
מ
תה נופל על אבטיח טוב
מזומנים לך כמה רגעים
של הנאה מתוקה, עסיסית
ומרעננת שאין שנייה לה.
הענבים מתמקמים אצלי
במקום השני. ואגב, צורת
האריזה שלהם פשוט גאונית.
מישהו במפעל כבר הפריד
אותם לביסים, והפך את
פעולת האכילה להכי נוחה
שאפשר רק לדמיין. בהמשך
הריאליטי-פירות הפרטי שלי
צועדים בסדר אקראי הש
מ
זיפים למיניהם, מלון, מנגו,
תאנה, נקטרינה, אפרסק,
משמש ויסלחו אלו ששכחתי.
ויש כוכב אורח, פרי נהדר
שבכלל לא משתתף בתחרות.
הסברס, ורצוי סברס בלדי
שרק נקטף. אני קונה אותם
מאיברהים בשוק השבת של
תרשיחא. כל יום חמישי
בעונה יוצא איברהים לשיחי
הסברס “שלו” באזור כביש
הצפון, קוטף עם המכשירים
היעילים שפיתח (“יש לי
מוט 06 מטר, מגיע לפירות
הכי טובים”), בבית הוא
מגלח אותם מהקוצים ובשבת
מוכר אותם בדוכן הקטן שלו.
מתוקים, עסיסיים, קרים, יש
מ
ראליים לתפארה. העונה של
הסברס בר קצרה. למעשה
יהיו סברסים עוד שבת אחת
בלבד, אולי שתיים ובטח לא
יותר משלוש. חובבי הז’אנר
שטרם הספיקו מתבקשים
אפוא להזדרז.
אהוד ברק (צילום ברק ויצמן), יהודה ויינשטיין ויעקב פרנקל. מנגנון הגנה נשי
