42
גיליון 622 ספטמבר 3102
|
אייל כץ
מזהים אותו בשנייה. הוא
היחידי שמגיע לבית הכנסת
בג'ינס חגיגי וחולצת כפתו
רים משובצת, על ראשו כיפה
עם הכיתוב ”הכותל המערבי“
או ”מלון אינטר קוננטיננטל“
ועל כתפיו מתוחה להתפ
קע טלית שנשארה לו מה
בר-מצווה, שנראית יותר
כממחטה שהניח משום מה
על העורף. זהו החילוני המו
שבע, שבתקופת החגים נחה
עליו לפתע רוחו של ישראל
סבא, והוא מחליט שאחרי כל
השרימפסים שזלל, לגמרי לא
יזיק ”לחזור קצת למקורות“.
הוא הרי זוכר איך כילד כל
כך נהנה ללכת לבית הכנסת
עם סבא שלו, שמה אתם יוד
עים, היה אדם מאוווד דתי.
אז בראש השנה הוא מגיע
לבית הכנסת מלא בנהרה
קדושה, עם מיטב מחלצותיו.
ואם זה לא חולצה משובצת,
אז יש לו תנין על החזה, או
מה שבכלל גורם חלחלה
למתפללים הקבועים, חולצה
אופנתית צבעונית עם הד
פסים של דמויות. בהיכנסו
לבית הכנסת הוא מאתר איזה
מקום פנוי בשורות הרא
שונות, ורץ להתיישב שם,
פותח סידור ומתנועע בכוונה
גדולה, משוכנע לגמרי שה
מבטים שננעצים בו מביעים
השתאות והערכה לאדיקותו
הרבה. למעשה אלו מב
טים של כעס או לגלוג, על
האידיוט שתפס בחוצפתו
מקום קבוע של אחד המת
פללים, ואפילו מקום כבוד
שנרכש בסכום נכבד זמן רב
לפני החג.
בתפילה עצמה יתנענע
האיש בעוז גם כשלא צריך,
יזייף בקולי קולות ולפתע
יידום. ולמה יידום? כי תמיד,
אבל תמיד, יגיע השלב שבו
הסידור שלו לא מסונכרן
עם התפילה או הפיוט שרץ
עכשיו. הוא מדפדף קדימה
ואחורה, מציץ לשכניו, מידי
דתי של חג
טלית מהבר-מצווה, כיפה מהמלון וחולצה עם דיוקן של צ'ה גווארה. כל הטעויות
שעושה חילוני שמגיע בחגים לבית כנסת, וכמה עצות איך להימנע מהן*
פעם נזכר להתנענע שלא
ירגישו, ולא מוצא את הטק
סט. הסובבים אותו מבחינים
במצוקתו, אבל אינם ממהרים
לעדכנו. למה לא ליהנות קצת
מהמחזה המשעשע? עד שנ
כמרים רחמיו של אחד המ
תפללים, והוא עוזר לגיבורנו
המשובץ למצוא את המקום
בסידור. רק שתוך דקות הוא
שוב יילך לאיבוד, שכן בראש
השנה ויום כיפור משולבים
בתפילות גם פיוטים, ועל כן
הדוסים האלה מזפזפים בסי
דור הלוך ושוב כמה וכמה
פעמים.
כשהערב נמשך, והוא ארוך
למדיי, האיש שלנו הוא
היחידי שזורק מבט לעזרת
הנשים, האחרון לקום לקט
עי העמידה, ממשיך לעמוד
הרבה אחרי שכולם חזרו
לשבת, לעתים הוא מצטרף
בשירה רועמת לסולו של
החזן כשהקהל אמור לשתוק.
במקרים קיצוניים יצלצל
פתאום הפלאפון שבכיסו,
אבל הוא מבין איפה הוא
נמצא ואין בכוונתו לחלל
את קדושת המקום והמעמד.
”אחי, אני בבית-כנסת, חוזר
אליך מאוחר יותר“, ילחש
לאפרכסת ויסגור מיד. מת
חשב.
מדריך לחילוני
המתפלל
אכן, לא נעים המצב. ומ
כיוון שהחילוני המשובץ
שלנו לגמרי לא לבד, תחק
רתי כמה מקורות, והצלחתי
להרכיב מדריך בסיסי מקוצר
לחילוני שמצד אחד רוצה
להגיע בחגים לבית כנסת,
ומצד שני לא כל כך בא לו
לצאת אידיוט.
•
אם יש לך חבר, אפילו סתם
מכר מקרב המתפללים הק
בועים, התעלק עליו בלי
חשבון. זה קל. כמה ימים
לפני החג זרוק לו ”חשב
תי אולי השנה אני אקפוץ
לבית כנסת בחג“, ומכאן
הוא יעשה את כל העבודה.
•
אבל בכל זאת, יש קוד
לבוש. יש אפילו בית כנסת
שיק, אבל זה לדוסים מת
קדמים. אתה תקפיד על
חולצה לבנה מכופתרת,
מכנסיים כהים בכחול או
שחור מבד ונעלי עור. ביום
כיפור נהוג להתלבש בכל
לבן, ולא לנעול נעלי עור
אלא נעלי ספורט מבד או
כפכפים.
•
מי לובש טלית? אצל האש
כנזים זה הנשואים, אצל
הספרדים כל מי שכבר חגג
בר מצווה. אז אם אתה אש
כנזי, אפילו נשוי באושר,
אתה לא חייב.
•
יש סידורים שונים, והתפי
לה איננה זהה בין העדות
והזרמים השונים, ואפילו
לא בין קהילות באותה
עדה. בתיאום עם המכר
שפרש עליך חסותו, נסה
להשיג את הסידור הרווח
באותו בית כנסת, והשבע
אותו שיעדכן אותך בכל
זפזופ.
•
כיפה זה כבר תורה שלמה,
ובמסגרת הצנועה שלנו
נסתפק בטיפים בסיסיים.
אם אתה לוקח גם את הילד,
אפשר לשים לו על הראש
כיפה של מכבי חיפה. מב
חינתך, האופציה המועדפת
היא פשטות נכונה. כיפה
לבנה או שחורה, סרוגה
אבל ממפעל.
•
אל תשיר מה שאינך מכיר.
•
אל תדבר בפנטומימה עם
השכנה שזיהית מרחוק בע
זרת הנשים.
•
ענה לעצמך ביושר: למה
דווקא השנה החלטת על
חזרה לשורשים? נכון זה כי
אתם מארחים בראש השנה
ולא בא לך לעזור לאשתך
עם ההכנות?
•
אז אל תשכח לבקש ממנה
סליחה ביום כיפור.
* הטור פורסם כבר לפני כמה
שנים, אבל ידידי הדתיים נה
נים ממנו גם בקריאה חוזרת
צילום אילוסטרציה: פוטוליה
לעתים יצלצל הפלאפון שבכיסו, אבל הוא
לא יחלל את קדושת המקום והמעמד.
”אחי, אני בבית-כנסת, נדבר אחר כך“, ילחש
לאפרכסת ויסגור מיד. מתחשב
