52
גיליון 622 ספטמבר 3102
|
פנחס ציגלך היה תלמיד מבריק
מעולם לא היה צריך להעתיק
פותר משוואות מחונן, תלמיד חכם
אלוף בפיסיקה ובמתמטיקה גם
שקדן, לא החמיץ אף שיעור
בהפסקות לא יצא לשחק בכדור
עשה חישובים, לא הפסיק לתרגל
על בנות הוא בכלל לא הסתכל
בוגר הטכניון בהצטיינות יתרה
כאינג'ינר מדופלם הוכתר במהרה
הקים את חברת ציגלך ובניו בע"מ
)למרות שהביא רק בנות לעולם(
בנה את פרויקט "גלי הטובעים" ליד הים
ואת שכונת "צמרות הגירפה" לא רחוק משם
את "דרדרי שושנים" בנה על גבעת נידחת
ואת הפרויקט היוקרתי לקרחים "מדורגי
הפדחת"
בנה ובנה, בכל קנה מידה ותקציב
בבני ברק הקים את פרויקט "נווה המשיב"
את הבניין האקסלוסיבי בצפון תל אביב
)קנאת כל הבנינים העלובים מסביב(
כולם הכירו את הקבלן ציגלך )ובניו(
אכן רבותי, שמו יצא לפניו
בנייניו היו שם דבר לחוזק וליוקרה
עד היום הארור שזה קרה...
בבניין רב קומות בפרויקט "נווה אספסת"
צנחה לה לפתע איזו מרפסת
חיפשתי חיים חדשים כפי
שהורו לי הילדים. נרשמתי
לחוגים ומנסה להעסיק את
עצמי. הזמן זוחל, אני מושיטה
ידי לטלפון, למרות שנשבע
תי שאצלצל לעיתים רחוקות
יותר, אך לא עמדתי בהבטחה.
מצלצלת לאחת הבנות.
מעבר לקו נשמע קול: ”היי
אמא, באמת חשבתי להתקשר
אלייך, אך לא הסתדר. נו, מה
שלומך? את לא יוצאת לאיזה
חוג?". ובהמשך דיבורים
שהילדים מכנים "חפירות":
"אז מה את עושה עכשיו? לא
יצירות
|
דעות
|
\ תגובות
דואר נכנס
אריה שטרן
ציגלך את ציגלך ובניו בע"מ
מגדל בית האבות המפורסם "צמרות פרקינסון"
רעד, התפורר, ובנס נמנע שם אסון
ב"מצפה הברושים" שבגליל הרחוק
נפער בקירות סדק ארוך ועמוק
ובפרויקט שבנה למשפחות הפשע "נווה הערס"
נטה לפתע בניין, חרק בקללה עסיסית... וקרס
כך קרה שביום אביבי די נעים
נפלו וקרסו עשרות בנינים
וכדי לברר מה באמת פה קרה
מינה רה"מ ושר השיכון )בנין בנינהו( ועדת
חקירה
הסתבר כי מיודענו ציגלך ובניו
אכן היה טיפוס די מחושב
שינה רק במעט את הנוסחאות
וחסך ממון רב בהוצאות
כל תוצאה של חישוב, ציגלך חילק ב-2
קנה פחות חומרים )פרט למים(
הוא קימץ בחצץ, במלט, בכל
חסך בברזל בסיד ובחול
אינג'ינר ציגלך, הקבלן המצליח
מבלה כעת מאחורי סורג ובריח
באגף מיוחד לצוארון הלבן
תוהה כיצד התדרדר למצב המחורבן
מצויד בספרי מתמטיקה וניהול חשבונות
מוקף בהמון מספרים והמון נוסחאות
פותר תרגילים מסובכים בלי בעיה
ומנסה להבין, היכן לעזאזל הוא טעה
* בימים אלו בונה ציגלך )הפעם
בלי ובניו בע"מ( פרויקט יוקרתי
חדש "גבעת הפרייארים",
במחירים אטרקטיביים )זוכרים?
חצי מחיר(. כניסה
=
חצי חומרים
תוך 02 שנה )אחרי שישתחרר
מהכלא(. ערבות בנקאית לא
תינתן לכל דורש )נו, באמת, אתם
לא סומכים עליו?(. רוצו להירשם,
המחירים רק יעלו והמלאי אוזל.
אמא, מצאי לך חיים!
נרשמת לחוג נוסף?". "כן,
נרשמתי לחוג פיסול, רקמה,
ספרות, ציור ולמקהלה. לא
כולם יחד, כל שנה בחרתי
שניים, ועדיין נותר לי פנאי".
שקט בבית, ושוב אני מח
ליטה לצלצל כדי לשמוע
"קול".
"אמא, זו את? את לא באיזה
חוג?".
איזה חוג? ומה אחריו? לה
סתובב במרכז ללא תכלית?
לצאת רק כדי לשמוע "קול"?
לא! אני בבית!
היא מספרת לי בקצרה
שכולם עסוקים ואין זמן
לדברי להג, מקצרת, ושוב
נותרתי בשקט.
חולפים שבועיים. מאוד
משתדלת לא להפריע להם
בשיגרת יומם. ולבסוף אני
מתקשרת.
"אמא, קרה משהו?!".
מה צריך לקרות? חשבתי
שהילדים יצלצלו מיוזמתם
לא רק כאשר הם צריכים
עזרה. פעם נהגנו להיפגש,
לקשקש סתם כך, שתינו קפה
יחד, היה נחמד. אך כעת כל
אחד ועיסוקיו, עד שאחד
הילדים אזר אומץ ואמר:
"אמא, מצאי לך חיים! לכל
אחד חברים וחברות משלו.
חפשי לך חברות ועניין
בחיים".
השתתקתי. סוף כל סוף ירד
לי האסימון. מספיק עם הב
כיינות ועם הנדנודים. אולי
הם יתגעגעו ויתקשרו כדי
לשמוע את קולי?
כך הזמן חולף ונעשה לי
יותר קשה הקירות סוגרים
עלי ושקט ירד על הבית.
אמא אחת ושישה ילדים.
רחל דדוש
