32
גיליון 242 נובמבר 4102
|
|
כשלמד חינוך יצירתי בסמינר
הקיבוצים.
קבוצת הקרון, הוא מספר,
זכתה להצלחה גדולה: "הבא
נ
נו לישראל שפה שלא הייתה
קיימת פה. הלך לנו יותר
מידי טוב. הופענו הרבה, זכי
נ
נו למחמאות, אבל הרגשנו
שחסר לנו בסיס. אחרי חמש
שנים, למרות ההצלחה, פיר
נ
קנו את הקבוצה ונסענו לחו"ל
ללמוד. כל אחד מאיתנו הת
נ
מקצע בתחום אחר".
אריאל שהה בחו"ל ארבע
שנים במהלכן הופיע בהצגת
יחיד שיצר בפסטיבלים רבים
באירופה ובדרום אמריקה.
במקביל עבד עם מספר קבו
נ
צות תיאטרון. לאחר מכן שב
לארץ, הופיע עם ההצגה כאן
וחזר להופיע במקומות רבים
בחו"ל, הפעם כנציג רשמי של
המדינה מטעם משרד החוץ.
מ
�
במשך 51 שנה הופיע ב
קומות כמו סין, יפן, סינגפור,
ואפילו באולם האופרה בפר
נ
נקפורט מול קהל של אלפים.
"קראתי להצגה ‘התיאטרון
השקט'. גילמתי דמות שעולה
לבמה בלי מילים ויוצרת אינ
נ
טראקציה עם הקהל. הגרסה
למבוגרים נמשכה 09 דקות,
והייתה גם גירסה קצרה יותר
לילדים".
בשנת 28' הצטרף לצוות
האמנותי של פסטיבל עכו
ויצר את מה שנקרא "חוצות
הפסטיבל", כל מופעי הר
נ
חוב הפתוחים לקהל הרחב.
"למעשה המצאתי והפקתי
את כל מה שקורה בחוץ בימי
הפסטיבל, ובעקבות ההצלחה
הוזמנתי לעשות אותו דבר
בפסטיבל ישראל בירושלים".
באותה תקופה, תחילת שנות
ה-08', הוא עשה גם טלוויזיה
ובין השאר היה גם מר אופ
נ
ניק בתכנית המיתולוגית
רחוב סומסום. בהמשך דרכו
ו
�
עבד אריאל 01 שנים בתזמ
רת הסימפונית ירושלים, שם
כתב וביים סידרת קונצרטים
למשפחה, ששילבו את נגינת
התזמורת עם אומנויות במה
אחרות. בשיאה זכתה הסידרה
לקהל של 000,4 מנויים.
לכל אורך דרכו עסק גם
בפרויקטים חינוכיים. הוא יצר
סידרת סרטים על חינוך לד
נ
מוקרטיה, בנה תוכנית בשם
"מקום לכולם" לטיפול בי
נ
לדים דחויים, העביר סדנאות
לאנשי חינוך בעולם השלי
נ
שי, והשתתף בפרויקט של
עבודה חינוכית עם שבטים
אינדיאנים דרך האומנויות
שלהם.
אנחנו יותר חשופים
בגליל הוא מתגורר כבר
81 שנים, ולפני כ-01 שנים
הקים את תיאטרון רב תר
נ
בותי הגליל, ששילב אנשי
תיאטרון יהודים וערבים,
כולם תושבי הגליל. לימים,
הפך התיאטרון הרב תרבותי
ל"זיקית", אבל עיקרון הרב-
תרבותיות נשמר. במסגרת
התיאטרון מופיעים שחקנים
מכל המיגזרים, ונעשה מאמץ
להגיע אל כל הקהלים. "העו
נ
בדה שבחלק גדול מההצגות
שלנו לא נעשה שימוש במי
נ
לים, אמורה להקל עלינו לה
נ
גיע לקהל רחב יותר", אומר
אריאל. "בתור התחלה, השפה
לא מהווה מחסום".
למה כל כך חשוב למעט
בשימוש במילים? מה בעצם
המשמעות של זה?
"בתיאטרון המסורתי המי
נ
לה היא המרכז וכל היתר
מישני. כאשר אנחנו מבט
נ
לים את המילה, או מקנים לה
תפקיד פחות מרכזי, אנחנו
יכולים לעבוד עם אלמנטים
אחרים, לפתח שפה משלנו.
כולנו ‘חמושים' במילים, והן
מספקות לנו הגנה. בכלים
מגזין
האחרים אנחנו יותר חשופים
וזה מאפשר לנו לגעת בקהל
ממקום אחר.
"למילה יש לרוב משמעות
מאוד מסוימת ואין הרבה
מקום לפרשנות. בתיאטרון
שלנו האינפוטים לא תמיד
ברורים עד הסוף. אתה, הצו
נ
פה, משלים את התמונה ובונה
את הסיפור שלך. זה מכריח גם
את השחקנים וגם את הצופים
להיות יותר יצירתיים".
ההצגות אינן אבסטרקטיות.
לרובן יש סיפור עלילתי ברור,
או רעיון מרכזי כמו במקרה
של "שירה בציבור". לא מדו
נ
בר בפנטומימה וגם לא במחול
ותנועה גרידא. ההצגות בהח
נ
לט באות לספר סיפור, לומר
משהו, אבל האמירה הזו, כא
נ
מור, משאירה הרבה מקום גם
לצופה. "כל אחד מעורב, וכל
צופה חווה את ההצגה קצת
אחרת", מסכם אריאל.
הטכניקות כוללות בין
השאר תיאטרון בובות, כאשר
מפעילי הבובות הם חלק
בלתי נפרד מההתרחשות על
הבמה והם כמובן גלויים לג
נ
מרי לקהל. "יש קהלים שמ
נ
תקשים להסתגל לרעיון של
תיאטרון בובות למבוגרים,
וזה קושי נוסף שלנו", אומר
אריאל. "בעולם זה ז'אנר
מאוד מקובל, ובשנים האח
נ
רונות זה מתקבל באופן טבעי
גם בישראל".
אמצעים נוספים הם
תיאטרון צלליות, תיאטרון
חפצים, מיגזרות נייר, מחול
ועוד. אחד המאפיינים הבול
נ
טים של התיאטרון הוא מפגש
על כוס קפה שמקיימים מש
נ
תתפי ההצגה עם הקהל בתום
כל הצגה.
בנוסף למנהל האמנותי
פבלו אריאל, יש בתיאטרון
עוד שתי עובדות קבועות:
אפרת הדני, בובנאית, מפ
נ
עילת בובות ויוצרת, ואשת
השיוק אורנה רוטברט ניצן.
אל אריאל והדני מצטרפים
אנשי תיאטרון נוספים בהצ
נ
גות השונות, ובסך הכל מונה
צ
�
הקבוצה כ 51 איש. בה
-
גה "שירה בציבור", למשל,
משתתפים 9-8 איש. הדני
ואריאל בונים בעצמם את כל
הבובות, התפאורות התאורה
והאביזרים המשמשים אותם
בהצגות, בסדנה שנמצאת
במתחם זיקית.
התיאטרון מוכר על ידי
משרד החינוך והתרבות, מה
שאמנם מקנה לו תמיכה תק
נ
ציבית ומהווה הכרה מסוימת
באיכויותיו, אבל מחייב אותו
לעמוד במספר קריטריונים.
אריאל עצמו זכה בפרסים
רבים לאורך הקריירה וגם
חלק מההצגות של תיאטרון
זיקית זכו בפרסים יוקרתיים:
"הציורים של צופיה" זכתה
בפרס ההצגה הטובה ביותר
בפסטיבל חיפה להצגות יל
נ
דים 7002; ההצגה "חגיגה"
זכתה בפרס הראשון להצגת
הבובות הטובה ביותר בפסטי
נ
בל הבינלאומי להצגות ילדים
,"The Magical Curtain"
שהתקיים בעיר טרגובישטה,
בבולגריה; וההצגה "סמטאות
לוחשות" זכתה בפרס ראש
העיר בפסטיבל עכו 9002;
ואלו רק דוגמאות בולטות.
אבל ההצלחה בחו"ל, ההכ
נ
רה המימסדית והפרסים בפ
נ
סטיבלים חשובים בישראל
לא מספקים את אריאל עד
הסוף: "מה שחשוב לי היום
זה להגיע לקהל המקומי, כאן
בגליל. אני מתגורר כאן, עובד
כאן, זו הסביבה הטבעית שלי,
ומאוד אשמח שהשכנים
שלי, מכל המיגזרים, יבואו
ליהנות".
אם לשפוט על פי התשואות
בסיום ההצגה "שירה בציבור",
ההנאה אכן מובטחת. צריך רק
להגיע לאולם זיקית בתפן.
המשך מעמוד קודם
"למילה יש לרוב משמעות מאוד מסוימת
ואין הרבה מקום לפרשנות. בתיאטרון שלנו
האינפוטים לא תמיד ברורים עד הסוף.
אתה, הצופה, משלים את התמונה ובונה את
הסיפור שלך. זה מכריח גם את השחקנים
וגם את הצופים להיות יותר יצירתיים"
פבלו אריאל ואפרת הדני, מתוך ההצגה "מתוק חמוץ, מתוק"
