38 / 64
38
גיליון 742 אפריל 5102, פסח תשע"ה
|
|
אייל כץ
חג שמח לך, משה רבנו,
ותודה שהואלת לשוחח איתי
שלוש שנים אחרי הראיון
הקודם שלנו.
“כמו אז, גם היום לא כל
כך עומדים בתור, ובלוח הז
ר
מנים שלי יש די הרבה חלו
ר
נות פנויים. אבל אתה דווקא
בנאדם די עסוק, לא יותר
פשוט לפרסם אחד לאחד את
הראיון הקודם?".
עסוק, בטח, אבל יש מיני
־
מום של כבוד מקצועי. מה
שהיה רלוונטי אז, היום כבר
לא מעניין אף אחד. לפחות
חלק גדול מהדברים.
“דווקא אני מכיר טקסטים
אקטואליים שכותבים פעם
אחת, אנשים קוראים בהם
שוב ושוב ואין צורך לשנות
מילה".
באמת? בואנ’ה, זה סטרט-
אפ!
“ממש לא. אני מדבר על
סידורי תפילה, הגדה של
פסח, כאלה. יש שם כמה
יצירות מופת שבאמת שווה
לקרוא שוב ושוב, אבל חלק
מהטקסטים? אפילו כותב בי
ר
נוני כמוך יכול לכתוב משהו
כזה.
תודה, באמת. תמיד ידעתי
שאני במקצוע הלא נכון,
אבל לא נראה לי שנלך על
הסבה לכתבי קודש. אפשר
קצת ברצינות?
“יש לי את כל הזמן שבעו
ר
לם".
מה אתה אומר על מה שקרה
בבחירות?
“נורא. באמת נורא".
מה, גם אתה רצית שביבי
יודח?
“אני לא מדבר על התו
ר
צאות. אני מדבר על הקמ
ר
פיינים השליליים, האיומים
בענישה, ה’אבא מסתכל
מלמעלה’, ה’נוהרים בהמו
ר
ניהם’, ‘מנשקי הקמיעות’ וכל
ה’אנחנו או הוא’ וה’אנחנו או
הם’. כל הרעיוןן של המדי
ר
נה זה שיהיה מקום לכולם.
כולל לגר היושב בתוכך. ואני
מדבר גם על היעדר מוח
ר
לט כמעט של תוכן חיובי,
רעיונות חדשים, משהו קונ
ר
סטרוקטיבי קצת".
ומתהום מושבך כיום, אתה
רואה איזה פיתרון?
“לא רוצה להישמע יהיר,
אבל חסרה לכם מנהיגות
אמיתית. מישהו שלא רודף
אחרי השררה, אלא מגיע
באמת מתחושת שליחות.
מישהו שיודע להיות קצת
ורסטילי ולא להתקבע על
איזושהי אג’נדה פופוליסטית
שטוחה ולא לזוז ממנה. אני
למשל ליכדתי עם מחדש,
אבל בעצמי התחתנתי עם
מדיינית. נלחמתי נגד עגל
הזהב, אבל מצד שני שיח
ר
קתי את המשחק במלחמה
נגד עמלק והרמתי ידיים כדי
שהעם יגבר. הצלתי את בנות
יתרו, אבל הרגתי איש מצרי
וגרמתי לטביעה של כל צבא
פרעה".
אתה לא קצת נוסטלגי? אלו
ימים אחרים, דמוקרטיה,
רשתות חברתיות, טלוויזיה,
אין כל כך מנהיגים שממונים
על ידי אלוהים.
“אתה בטוח? הזמנים אכן
השתנו, אבל אני חושב שאם
היה מישהו ראוי באמת,
אלוהי הפייסבוק היה מצליח
להכתיר אותו למנהיג".
סליחה, אלוהי הפייסבוק?
בלוחות הברית שהורדת
לנו מהר סיני, שני הדיברות
הראשונים מוקדשים לרעיון
של אלוהים אחד, שאין אח
־
רים על פניו.
“נו, וזה עובד? כשאתה
מסתכל סביבך אתה לא מזהה
עוד אלוהים מכל מיני סוגים?
כסף, יופי, הצלחה, כוכבי בי
ר
דור, כדורגלנים, קואוצ’רים,
גורואים לסוגיהם, שאמ
ר
שיך?".
תודה, הרעיון הובן. עד עכ
־
שיו חשבתי שהרעיון הזה
של מונותיאיזם דווקא די
תפס.
“אני קולט את הציניות
שלך, אבל תרשה לי להישאר
רציני. אתה יכול לראות את
זה בשני אופנים: אפשרות
אחת היא לחשוב שמי שהופך
כוכב פופ לאלוהים עובר על
הדיבר השני, וזו האופציה
הקלה. אפשרות אחרת היא
לחשוב שאלוהים יכול להת
ר
גלות בכל מיני צורות ועדיין
זה אותו אלוהים אחד".
אז אפשר אפילו לגלות אותו
בעשן סיגריות נכה רוח?
“אני לא הולך לנתח עכשיו
שירים של לאה גולדברג,
ובטח לא להסביר אותה. היא
עושה את זה מצוין בעצמה".
ואם אני עושה הכל בש
־
ביל כסף, כלומר הכסף הוא
האלוהים שלי, זה בסדר?
“התפיסה שאלוהים יכול
להופיע בכל מיני צורות, לא
אומרת שכל מי או מה שסו
ר
גדים לו הוא באמת אלוהים.
החשוב הוא לבחור אלוהים
ראוי, ואולי זה המובן של ‘לא
יהיה לך אלוהים אחרים על
פני’. ואם כבר הגענו להת
ר
פלספות הזו, אז יכולים שני
אנשים שונים לבחור בכסף
כאלוהים שלהם, ואצל אחד
זו תהיה בחירה ראויה ואצל
השני משחיתה".
קצת מרחיק לכת, אבל
נדמה לי שאני מבין. וזה
מה שמביא אותך לאלוהי
הפייסבוק?
“יש אימרה ‘קול המון כקול
שדי’. והפייסבוק הוא בהחלט
קול המון".
בראיון הקודם היו לך כמה
תלונות על אלוהים.
“אני זוכר. לחצת אותי
בעניין ההגדה. אבל תדייק.
יותר התלוננתי על היחצ"נים
שלו שעובדים שעות נו
ר
ספות, ודוחפים אותו לכל
מקום. דיברתי אז על זמרים
שמודים לאלוהים על הקול
שלהם, כדורגלנים ששמים
גול וזוקרים לעברו אצבע
סחבקית, מתמודדי ריאליטי
שמצליחים לתפוס מונית
ומשוכנעים שהקב"ה בעצמו
התערב להם בעניין. באמת
נראה להם שאלוהים עוצר
מוניות?".
היה גם משהו אישי שהפריע
לך.
“אתה בטח מתכוון לזה
שהיחצ"נים בתקופת הגאונים
השאירו אותי מחוץ להגדה
ונתנו לאלוהים את כל הק
ר
רדיט על יציאת מצרים. אז
תשמע: כל ה’אני ולא מלאך’
הזה עלול לגרום לאנשים
להוריד מעצמם אחריות, וזה
מסוכן. אם אתה שואל אותי,
היה מקום לתת בהגדה הרבה
יותר מקום למה שעשו בני
אדם. ככה שהתלונות שלי
לא היו אישיות, אלא יותר
עקרוניות".
אני רוצה לחזור רגע לקטע
של עגל הזהב. מה דעתך על
דרוש מנהיג אמיתי
רגע לפני הפסח, חזרנו לראיין את משה רבנו. גדול נביאי ישראל בשיחה גלויה
על הבחירות, מנהיגי הפייסבוק, אלוהים ומנשקי הקמעות
“זה היה אומלל להזכיר את מנשקי הקמעות והמשטתחים על קברים בנשימה אחת עם
מושחתים ועברייני מין, אבל הטענה הבסיסית לגיטימית: פולקלור ואמונה של חלק מהעם
לא צריכים להכתיב חוקים, תקנות ומדיניות. תפדאל, תנשקו, רק אל תחנקו"