12 / 48
12
גיליון 942 מאי 5102
|
|
מגזין
ליטל מאירי
שלומית ואברהם ליכטר,
תושבי כפר ורדים, מתמו
ו
דדים בשלוש השנים האחרו
ו
נות עם מציאות חדשה. מזוג
פעיל, בסוף שנות השבעים
לחייהם, שבילה חלק ניכר
מיומו בפעילות קהילתית, הם
עוסקים היום בטיפול ושיקום
של שלומית שעברה אירוע
מוחי. אברהם, בהסכמתה של
שלומית, החליט לשתף את
הקוראים במצבו: "אני רוצה
בעיקר לתת תקווה לאנשים
אחרים במצב דומה", הוא
אומר. "היה לי רצון גדול,
תקווה, להחזיר אותה למה
שהייתה קודם. הבנתי שזה
לא יקרה בשום בית חולים,
ורק בבית מצבה יוכל להש
ו
תפר".
שלומית ואברהם עברו
לכפר ורדים לפני 12 שנה
מפתח תקווה. שלומית, ילי
ו
דת רומניה, שרדה את השואה
ועלתה לארץ ב-9491
כשהייתה בת 31. "שלומית
אהבה לסרוג", מעיד אברהם.
"היא סרגה לי סוודר שלבש
ו
תי אותו כשהלכתי לפגישה
הראשונה עם הוריה. אנחנו
עדיין שומרים על הסוודר
הזה אצלנו ועל עבודות יד
נוספות שעשתה, כמו עבודות
קרושה".
שלומית היא אחות במקצו
ו
עה ועבדה במחלקה האונקו
ו
לוגית בבית חולים בילינסון.
בבית החולים הכירה את אב
ו
רהם עוד בתקופה ששניהם
היו סטודנטים לסיעוד. אב
ו
רהם, לאחר לימודי הסיעוד,
עבד חמש שנים במקצוע
והחליט ללמוד טכנאי גר
ו
עין בכור האטומי בדימונה.
בתום הלימודים עבד במשרד
הבריאות והיה מנהל עבודה
במעבדה הארצית לפיקוח על
מקורות קרינה.
החיים אחרי הנפילה
אף אחד לא ציפה שזה יקרה. שלומית ואברהם ליכטר חיו חיי קהילה עשירים
והשתתפו במגוון פעילויות בכפר ורדים. עד ששלומית נפלה יום אחד במטבח.
נפילה שגרמה לפגיעה מוחית ושינתה את החיים לחלוטין. אברהם ליכטר מספר
בגילוי לב על ההחלטה להחזיר את שלומית הבייתה ומשוכנע: אין כמו בבית
פתאום שמעתי מכה
השניים התחתנו בשנת
8591 ולהם שלושה ילדים,
שמונה נכדים ונינה אחת
שנולדה בשעה טובה החו
ו
דש. ביתם של שלומית ואב
ו
רהם, רחלה, אשר התגוררה
בארה"ב, נהרגה בתאונת דר
ו
כים בשנת 1102.
אברהם ושלומית עברו
לכפר ורדים כששלומית
יצאה לפנסיה. אברהם המ
ו
שיך לעבוד ושניהם התערו
בקהילה: שלומית התנדבה
בספרייה בבית ספר קשת
ואברהם השתתף בהפעלת
הטלוויזיה הקהילתית של
הכפר. כיוון שגם היה שחקן
כדורסל בעברו, התנדב בא
ו
גודת הספורט וניהל קבוצת
כדורסל של נערים.
לפני שלוש שנים, בפסח
ו
�
2102, אירע המקרה: "של
מית הייתה במטבח ואני
ישבתי על הכסא עם הגב
אליה", נזכר אברהם. "פתאום
שמעתי מכה חזקה. הסתו
ו
בבתי וראיתי את שלומית
על הרצפה. צלצלתי לשכנה
שתעזור לי".
שנערכה
CT
בבדיקת
בבית החולים בנהריה, מצאו
שכתוצאה מהנפילה נוצר
שטף דם במוח ובגזע המוח.
שלומית הועברה לבית חו
ו
לים רמב"ם ואושפזה בטיפול
נמרץ נוירוכירורגיה. כששבה
אליה הכרתה לאחר שבו
ו
עיים היא הועברה למחלקה
הניורוכירוגית, שם שהתה
חודש וחצי. משם הועברה
לבית חולים לוינשטיין בר
ו
עננה. אברהם: "אומנם רוב
הדם שהיה במוחה נספג, אך
הנזק כבר נעשה. לנתח לא
יכלו כי לא רצו לסכן אותה
ולהזיק לה יותר".
כיוון שהפגיעה היא בצד
שמאל של המוח, החלק הימ
ו
ני של הגוף מושפע מהפגי
ו
עה וכמו כן נפגע דיבורה.
בלוינשטיין קיבלה שלומית
טיפול פיזיותרפי, טופלה
"שלומית מצליחה להזיז את ידיה, מסוגלת לאכול דברים קלים
בעצמה, מדברת כמה מילים, מבינה כל מה שאומרים ומביעה את
דעתה. יש לה אפילו חוש הומור: כאשר שאנטי מעמידה אותה מול
המראה לאחר שהלבישה אותה, אני שואל אותה מי בראי, והיא עונה
‘אני יודעת', ומוסיפה ביידיש ‘זוכן מיר' - תחפש אותי"
אברהם ושלומית ליכטר עם המטפלת שאנטי. חוש ההומור נשאר