13 / 48
13
גיליון 942 מאי 5102
|
|
כביש כפר ורדים-תרשיחא
פתוח כל ימות השבוע (כולל שבת) 00:22-00:80
ועוד שפע
מבצעים במרכול
04-9973310
המבצעים עד גמר המלאי
חלב תנובה בקרטון
10
ב-
2
גבינה לבנה תנובה
052 גר’
10
יח’ ב-
3
שמנת חמוצה
5
ב-
4
שוקו טרה 2 ל’
בלבד
15.90
חג שבועות שמח
עם שפע מבצעים בלבן
מגוון גבינות איכותיות במעדנייה
בריפוי בעיסוק והשתתפה
בניסויים שונים, אך נראה
שהאירוע השפיע עליה מאד
והתוצאות לא היו מספקות.
ההומור נשאר
שלומית הפכה להיות סי
ו
עודית לחלוטין ותלויה לגמ
ו
רי בעזרה של אחרים. למרות
זאת אברהם סבר שהטיפול
הטוב ביותר יינתן לה בבית:
"התקווה שהיא תחזור למו
ו
טב או חלקית למוטב, הביאה
אותי להחלטה שהיא תישאר
איתי בבית". לשם כך הוא
הרחיב והגדיל את המקלחת,
קנה מיטה ומזרן מיוחדים
וכסא גלגלים.
שאנטי, המטפלת הצמו
ו
דה לשלומית, נמצאת איתם
קרוב לשלוש שנים. אברהם:
"שאנטי הגיעה לישראל מנ
ו
פאל לפני חמש שנים וחצי.
היא מדברת עברית, מסורה
מאוד לשלומית ואף קוראת
לה אמא. היא הפכה לחלק
מהמשפחה. שלומית מטופ
ו
חת בזכות שאנטי, שמורחת
לה לק על ציפורניי הידיים,
מעסה את שריריה שלא ית
ו
נוונו ומורחת אותה בקרמים
ריחניים. שאנטי ישנה בחדר
סמוך לחדרה של שלומית
וערה לכל שינוי בנשימותיה
של שלומית".
שאנטי ואברהם למדו לה
ו
כיר את שלומית מחדש.
שניהם מתרגלים מידי יום
פיזיותרפיה עם שלומית
וכך יצא שאברהם, שעזב
את מקצוע הסיעוד לפני זמן
רב, מטפל בשלומית באהבה,
מסירות ועקשנות, וממשיך
לקחת אותה לטיפולים שו
ו
נים. "כל הטיפולים עלו
בתוהו", אומר אברהם, אך
מסייג: "אני לא מתייאש.
שלומית מצליחה להזיז את
ידיה, מה שלא עשתה בעבר,
מגיבה בימים מסוימים לס
ו
ביבה, מסוגלת לאכול דב
ו
רים קלים בעצמה, מדברת
כמה מילים, מבינה כל מה
שמדברים אליה ומביעה את
דעתה. יש לה אפילו חוש
הומור שאני מקפיד לתעד:
כאשר שאנטי מעמידה אותה
מול המראה לאחר שהלבישה
אותה, אני שואל אותה מי
בראי, והיא עונה ‘אני יוד
ו
עת', ומוסיפה ביידיש ‘זוכן
מיר' - תחפש אותי... או
כאשר שואלים אותה מאיפה
היא מכירה מישהו, היא עונה
‘מהונולולו'...".
גם שאנטי מספרת על חוש
ההומור של שלומית: "יום
אחד עברתי ליד חדרה של
שלומית ולא נכנסתי אליה,
ופתאום שמעתי את שלומית
אומרת "לאן את ממהרת? מה
את רצה?".
אברהם לוקח את שלומית
לכל מקום: חמת גדר, מס
ו
עדות, סרטים. הוא משתף
אותה בכל, מדבר איתה ומ
ו
נהל רישומים של דברים
ששלומית אומרת. לאברהם
כבר קשה לעזור לשאנטי
להרים את שלומית, ולכן
מגיעה מטפלת נוספת בבוקר
לעזור לשאנטי. אברהם מודה
שהוא מוותר על דברים, אך
הוא עושה את הכל למען
רווחתה של שלומית ואהבתו
הגדולה אליה, דבר שניכר
לאורך הראיון כולו. אברהם
דאג ששלומית תצטרף אלינו
לראיון, הציג אותי וסיפר לה
לשם מה הגעתי. כשביקש
את רשותה לכתבה, ענתה לו
בקול רפה: "כן".
אברהם משוכנע כי שיקומה
של שלומית בבית, בסביבה
בה חייתה בשנים האחרונות,
תורם מאוד: "פעם שלומית
לא היתה מבינה מה מד
ו
ברים איתה, לא הסתכלה
על אנשים. היום מצבה טוב
יותר ממה שהיה והיא שו
ו
מעת וצוחקת איתנו. חברות
מהספרייה, שכנות, הילדים
והנכדים באים לבקר אותה.
החום בבית וההישארות עם
בן הזוג, תורמים להתפת
ו
חות ולהתגברות על המחלה.
כולם מתייחסים אליה רגיל,
כמו שהתנהגו תמיד".
זו פעם ראשונה שאברהם
מספר את סיפורה של שלו
ו
מית בתקשורת, וחשוב לו
מאוד להעביר את המסר:
"אני ממליץ למי שמגיע
למצב דומה שישקול ברצי
ו
נות לקחת את האדם היקר לו
הביתה. בבית אפשר להגיע
לשיפור".
שלומית לפני האירוע