30 / 48
30
גיליון 252 אוגוסט 5102
|
|
אייל כץ
רצח התינוק עלי דוואבשה
ואביו סעד דוואבשה בכפר
דומא. רצח הנערה שירה בנקי
במצעד הגאווה. ההצתה של
כנסיית הלחם והדגים. ערי
ת
פות הראשים ומעשי הזוועה
של דאעש. יכולתי למנות כך
עוד עשרות מעשי זוועה שנ
ת
עשו בארץ ובעולם בחודשים
האחרונים, שלכולם מכנה
משותף אחד שזועק לשמים.
יותר נכון נעשה בשם שמים,
בשליחותו של אלוהים.
lll
ברור מאליו ובכל זאת
אציין מיד בפתיחה: לא כל
מי שמאמין באלוהים תומך
או מצדד במעשים איומים
אלו. ובוודאי שאותם רוצ
ת
חים בני עוולה הם מעטים,
ואינם מייצגים את כל המא
ת
מינים. וגם לא כל מעשי הז
ת
וועה נעשים בשם אלוהים.
ברוך השם, יש מספיק תורות
אידיאולוגיות אחרות שר
ת
צחו בשמן. ובכל זאת, רוח
אלוהים הזו השורה על מעשי
זוועה כאלו הנעשים בידי בני
עמנו בקצב הולך ומתגבר,
מחייבת חשיבה הן בקרב
ורוח אלוהים
מרחפת על
פני תהום
הציבור הדתי ובעיקר בקרב
הציבור החילוני.
lll
כי הרוצחים בכל זאת
מייצגים לא רק את עצמם. הם
מייצגים פלגים ותנועות של
ת
מות, ציבורים רחבים שלגמרי
מצדדים בהם, תומכים במע
ת
שיהם ורואים בהם גיבורים.
והפלגים האלו צומחים על
קרקע מסוימת, אידיאולוגית
וכלכלית, ומשני ההיבטים
הקרקע הזו דשנה ופורייה.
והקרקע הזאת דתית.
lll
בציבור הדתי נשמעו כמה
גינויים לרצח בכפר דומא
ובמצעד הגאווה. הרבנים
הראשיים התבטאו בנושא,
כמה עיתונאים דתיים כתבו
טורים, ובאתרים כמו "כיפה"
וערוצי יוטיוב שונים אפשר
למצוא עוד גינויים. כמעט
כל הגינויים הללו מלווים
בהסברים ברוח "זו אינה
דרכה של תורה", "מדובר
בפרשנות מעוותת" וכדומה.
הנה ציטוט לדוגמה של
הרב יהודה גלעד, חבר הנה
ת
לת ארגון רבני בית הלל ורב
היישוב לביא, מתוך ראיון
באתר "כיפה": "כל אנשי
התורה מגנים את הרצח
ואומרים שזה עיוות, אבל
זה מחייב אותנו גם לחשבון
נפש. אומנם בהחלט מדו
ת
בר בעיוות, אבל עיוות שי
ת
כול לצאת מהתורה. השפה
הדתית מכילה את הדברים
הקשים הללו. אני מקדש
כל דבר בתורה כמובן, אבל
עם זאת יש ביטויים קשים
בתורה ואדם יכול לפרש
תוך כדי עיוות ולהגיע לט
ת
עויות הנוראיות הללו. חש
ת
בון הנפש הוא כיצד למנוע
את העיוותים הללו, לחשוב
מחדש כיצד לפרש ולהביא
את התורה".
lll
רמת הבקיאות שלי בכתבי
הקודש איננה גבוהה, לשון
המעטה. מצד שני נראה לי
שמבחינת הבנת הנקרא אני
במצב די סביר. והתורה גו
ת
זרת גזר דין מוות די מהר על
שורה של עבירות. בפרק כ'
של ספר ויקרא, למשל, מונה
אלוהים בפני משה שורה של
עבירות שהמבצע אותן "מות
יומת". למשל, "איש איש
מבני ישראל ומן הגר הגר
בישראל אשר ייתן מזרעו
למולך, מות יומת". וגם "איש
איש, אשר יקלל את אביו ואת
אימו - מות יומת". וכך גם
נואפים בניאופים שונים, מי
שחוטא במשכב בהמה, שני
גברים החוטאים במשכב זכר,
גברים ונשים החוטאים בגי
ת
לויי עריות בגרסאות שונות
- כל אלו דינם מוות.
והמוות הזה לא בהכרח
יבוא משמים. לפחות במקרה
הראשון של מתן זרע למו
ת
לך, כתוב במפורש: "... מות
יומת; עם הארץ, ירגמוהו
באבן".
lll
זכותו של הרב גלעד ושל
אנשים דתיים בכלל לקדש
כל דבר תורה (ודיני מיתה
מופיעים בעוד מקומות),
ואז להתמודד עם האת
ת
גר כיצד לפרש את הדברים
מבלי שייצא עיוות. וכדבריו,
אכן צריך לחשוב מחדש, כי
נראה שהעבודה שעושים
רבנים ומלמדים בתחום הזה
גם על החברה החילונית הישראלית לעשות חשבון נפש. אולי גדול וקיצוני יותר מזה של
החברה הדתית. כבר כמה עשורים שהחילוניות הישראלית נעדרת מטרות ואידאות, נעדרת
מנהיגות. זאת, בתנאי שלא מחשיבים אקזיטים והשתתפות בתוכניות ריאליטי כאידיאות
איך זה שאלוהים נוכח בכל כך הרבה מעשי זוועה, מה
צריכים לעשות עם זה הדתיים ולמה החילוניים הציוניים
חייבים פרויקט לאומי רחב היקף