33
גיליון 832 אוגוסט 4102
|
|
הצליח לדוג, אבל מה זה
חשוב... ברגע שזה היה שלו,
הוא המשיך הלאה, להתנסות
הבאה”.
גיא עסק במהלך חייו
במוסיקה, קפוארה, איגרוף
תאילנדי, מבוכים ודרקונים
ואפילו בורסה. "בתקופה
האחרונה”, מספרים הוריו,
"הוא התעניין מאוד בנושא
הפיננסים, עסקים ושוק ההון.
הוא קרא הרבה ספרים בנושא
ניהול, שיווק, השקעות וכדו
ט
מה. הוא אפילו קנה מניה”.
רן מראה לי הודעת טקסט
ששלח לו גיא לפני מספר
שבועות, עם צילום של טבלה
המפרטת את הישגי המניה,
שבדיוק עלתה. את התמונה
מלווה טקסט של גיא: "נו,
אבא, מה אתה אומר?”. ומה
שמעניין, מבהירים גליה ורן,
אנחנו בעצמנו ממש לא מש
ט
קיעים בבורסה.
לאחרונה רקם גיא חלום
נוסף: לאחר השחרור מצה”ל,
שהיה צפוי בעוד כחצי שנה,
רצה לשמש נציג של הסוכ
ט
נות היהודית בתפוצות. לשם
כך היה צריך לשפר את האנ
ט
גלית שלו. "ניסינו כמה מו
ט
רות, אבל זה לא כל כך הס
ט
תדר”, מספרת גליה. "אז הצ
ט
עתי שילמד עם אחותו ארין,
שהיא תלמידה מצטיינת בא
ט
נגלית. גיא לא קיבל בהתחלה
את הרעיון. ‘זו אחותי הקטנה,
איך נוכל ללמוד ברצינות?',
הסביר לי. הוא השתכנע רק
אחרי שהצעתי לו שיקבעו
במיוחד פגישה בבית קפה
ושישלם לה על השיעורים”.
הרצינות הזו, הרצון להעמיק,
ההתמסרות לעיסוק מסוים,
מספרים גליה ורן, ליוו את גיא
במספר רב של תחומים, כשל
ט
עתים לא ברור בכלל איך הד
ט
ברים מסתדרים. בגיל 51 החל
לעסוק באיגרוף תאילנדי, וכ
ט
רגיל נכנס בעובי הקורה, כולל
תחרויות וקרבות. "המורה שלו
לפסנתר התחננה בפניו שרק
ישמור על האצבעות”, נזכר רן
בחיוך.
כעס לא יחזיר אותו
כששמעתם שגיא נהרג, היה
חשוב לכם לדעת איך? לח
־
קור קצת, לברר אם ניתן היה
למנוע את האסון?
רן: "לדעת איך זה קרה,
בהחלט כן. אבל לא מהמקום
של לבדוק אם ניתן היה למ
ט
רות לי. אני מאמינה שמל
ט
חמות צריך למנוע בדיאלוג.
אלא שעם החמאס אי אפשר
לנהל דיאלוג”.
אולי מלחמת אין ברירה
יהיה הביטוי המתאים?
גליה: "תמיד יש ברירה,
לפתור לפני. במלחמה שני
הצדדים תמיד מפסידים”.
אנחנו מפתחים שיחה על
האיסלם הפונדמנטליסטי
הקיצוני, שמהווה כיום את
האיום המרכזי על העולם
החופשי, על ארגון דאעש
האכזרי שמבצע בימים אלה
ממש רצח עם בעיראק, וגליה
נזכרת בפוסט שהעלתה לא
ט
חרונה: "יום או יומיים לפני
שגיא נהרג, כתבתי בפייסבוק
שישראל היא כמו אותו נער
הולנדי מסיפור-העם המפור
ט
סם, שחסם באצבעו את הסכר
ומנע מהנהר לשטוף את
הכפר שלו. בדיוק ככה יש
ט
ראל היא האצבע בסכר שעו
ט
צרת את האיסלאם הקיצוני
מלשטוף את העולם. אפילו
גיאוגרפית אנחנו יושבים בין
רוע לרוע, בין דאעש לבין
חמאס, ובינם לבין אירופה.
זה תפקיד קשה, ואנחנו מב
ט
צעים אותו ללא הפסקה”.
יש בכם כעס?
רן: "כמו שאמרתי, כעס לא
יחזיר את גיא. אין בזה טעם”.
גליה: "אם יש משהו שמכ
ט
עיס אותי, זה ההתנהגות של
הישראלים בשיגרה. כשיש
כאב ואובדן מתגלה הצד
היפה של העם, ומתעוררת
סולידריות אדירה. השאלה
היא מה קורה ביום שאח
ט
רי. איזה מדינה נפגוש, איזו
חברה? חבל שאנחנו זקוקים
לסטירה שכזו, לכאב שכזה,
כדי להתעורר. אין הסבר
אחר לסולידריות המדהימה
ארין, גליה, רן וגיא לוי. "היינו ארבעה, נשארנו שלושה”
המשך בעמוד הבא
נוע או לחפש מחדלים ואש
ט
מים. אם חששתי ממשהו, זה
מהעובדה שגיא היה על טנק
מרכבה סימן 2, שאינו מצויד
במערכת ההגנה ‘מעיל רוח'.
פחדתי שטיל או פגז יח
ט
דור לטנק. בסוף הוא נפגע
מפצמ”ר כשהיה בכלל מחוץ
לטנק”.
גליה: "בניתי רוגע מסוים
מהעובדה שהוא בתוך הטנק.
זה כנראה סוג של גורל, ואנ
ט
חנו מבינים ששום דבר לא
יחזיר אותו. עלתה למשל
שאלה אם הוא לבש שכפ”צ,
והתברר שכן. מה זה משנה?”.
רן: "אנחנו גם לא מתעל
ט
מים מזה שגיא נפל במשימה
חשובה למען עם ישראל. אי
אפשר להתנתק מזה שמדובר
במלחמה צודקת”.
גליה: "קשה לי עם הביטוי
השכיח ‘מלחמה צודקת'.
אין מלחמה צודקת. המילים
‘מלחמה' ו'צדק' לא מתחב
ט
רן: "רצינו לדעת איך זה קרה, אבל לא מהמקום של לבדוק אם ניתן
היה למנוע או לחפש אשמים. אם חששתי ממשהו, זה מהעובדה
שגיא היה על טנק מרכבה סימן 2, שאינו מצויד במערכת ‘מעיל
רוח'. בסוף הוא נפגע מפצמ”ר כשהיה בכלל מחוץ לטנק”
גליה: "אותי מכעיסה ההתנהגות של הישראלים בשיגרה. כשיש
כאב ואובדן מתגלה הצד היפה של העם, ומתעוררת סולידריות
אדירה. השאלה היא מה קורה ביום שאחרי. איזה מדינה נפגוש,
איזו חברה? חבל שאנחנו זקוקים לסטירה שכזו כדי להתעורר”
