35
גיליון 832 אוגוסט 4102
|
|
"לוי עדיין חי"
ציווית לנו את החיים
מתוך ההספד שנשאה האם גליה בהלוויה
כשהיית קטן, גידלנו אותך על חופש, על יצירה, על
שמחה, על משחק, וכמה חשוב להיות מוקף באנשים
שאוהבים אותך, וכמה חשובה המשפחה.
אתה בחרת את המשפחות שלך בקפידה - כשהמשפחה
שלנו הקטנה היתה הגרעין, הבסיס שממנו חיפשת להיות
שייך לעוד משפחות, והמשפחה החשובה לך מאד היתה
החברים, האחים שלך בלב ובנפש ובכל עת.
הם יעידו עליך כל מה שבבית לא ראינו. כי בבית היה
לך תפקיד חשוב לעשות - ללמד אותנו איך להיות משפ
ט
חה. איחדת אותנו עם משימות ותפקידים ואבא וארין ואני
היינו "מגויסים” לבצע כל משימה שרצית. נתנו לך הכל,
ואולי השארנו לך פחות אתגרים להילחם עליהם.
אז יצאת החוצה וחיפשת אתגרים משל עצמך, והפתעת
אותנו בכל פעם עם החלטות שהחלטת, אבל הלכנו אתך
קיר הפייסבוק של גיא התמלא בשבועות האחרונים
בדברים מרגשים שכתבו לו חברים מהכפר, בני משפחה,
חברים מהצבא ורבים שהכירו אותו. שני פוסטים לדוגמה
אדום עקיבא, חבר מהכפר:
לפני חצי שנה יצאת הביתה אחרי 53 יום בבבסיס. כולנו
ציפינו כבר לראות אותך ולחגוג קצת כמו שצריך. עשינו
על האש בצהרים של שישי וקנינו מלא קורונות. למפגש
הזה הגעתי קצת באיחור. הסיבה לאיחור שלי היא שבאותו
זמן ישבתי בבית והכנתי לך שלט שבו כתוב "לוי עדיין
חי”, וליד זה משולש שבתוכו כתוב "צבא החברים של
לוי”.
ברגעים שהכנתי את זה התפוצצתי מצחוק וחיכיתי לה
ט
ראות כבר לכולם... היום זה כתוב על החולצות שהוצאנו
לכבודך, פתאום כל העניין מקבל משמעות. לוי שלנו,
תדע שעכשיו צבא החברים שלך עומד על המשמר ושומר
על המשפחה שלך. רק אתמול בלוויה הבנתי את העוצמה
שלנו ביחד, החבורה הכי חזקה שהייתה מאז ומתמיד. גאה
להיות ב”חבורת הזבל”, גאה להיות חייל בצבא ההגנה של
לוי! הצבא החזק בעולם. אוהבים אותך לנצח”.
מתן בנישתי, חבר מהצבא:
אני כותב את הסטטוס הזה ועדיין לא מאמין שזה נכון...
רק לפני שבוע צחקנו על הכל ואמרת לנו שתזמין את כל
הפלוגה אליך. לא חשבתי שזה יהיה בגלל סיבה נוראית
שכזו...
תמיד היית בחור חייכן ומאושר, תמיד שמח לעזור בכל
דבר. אני לא חושב שיצא לי לראות עוד בן אדם שכל
כך אוהב לעשות את מה שהוא עושה, ולא מפסיק לעבוד
לרגע. היתה לי זכות גדולה להכיר מפקד וחבר כמוך. נז
ט
כור אותך תמיד.
Guy Levy
חפשו בפייסבוק:
ואחריך - משאירים לך מרחב פעולה רחב ככל האפשר -
ואתה לקחת את כל המרחב בכל תחום. חקרת, למדת ונהיית
מומחה ספציפי בבישול, באירוח, בדיג, באגרוף, בבריאות
הגוף, בנגינה - בקיצור, היד הייתה נטויה להתנסות ולגלות
את כל קשת האפשרויות שקיימת ביקום. הכל חיכה לך.
ואתה - בלעת את העולם כל כך מהר, התנסית בכל מה
שאפשר, עד כי הרגשתי שאתה ממהר כי אתה רוצה להס
ט
פיק. לא הבנתי למה אצה לך הדרך. ואתה ידעת - זמנך פה
בעולם שלנו יקר מכדי לבזבז אותו על שטויות.
ואת אימא, חובבת השטויות, ניסית לחנך להתמקד בעי
ט
קר ולא בטפל. תפקידך אתי ברור לי עכשיו. הפכת אותי
לאימא טובה יותר בכל משימה שנתת לי; וגם כאן, עוד
היד נטויה, ואני אשתנה, עוד אשתנה, כי כך ציווית לי,
לנו, בלכתך. ציווית לנו את החיים.
גיא לוי הוא חלל צה”ל הראשון שנקבר בכפר ורדים, וקב
ט
רו הוא הראשון בחלקה הצבאית. הלוויה שלו הייתה הגדו
ט
לה בתולדות הכפר, ועל פי הערכות המשטרה נכחו בה בין
000,4 ל-000,5 איש. בני המשפחה, אנשי צבא ומנחמים רבים
ציינו את הארגון המופתי של המועצה, גם בכפר שאינו מורגל
באירועים בסדר גודל שכזה.
המועצה סייעה רבות למשפחה גם בלוגיסטיקה הקשורה
לשבעה. לביתם של גליה ורן ברחוב סער הגיעו אלפי מנחמים,
בני משפחה וחברים, חברים של גיא מהכפר וחברים לנשק,
אנשי צבא, אנשי ציבור וגם אנשים רבים מהיישוב שבאו לחזק
ולהזדהות.
בין אנשי הציבור שהגיעו לבית המשפחה לנחם היו גם נשיא
המדינה רובי רבלין, נועם שליט ורבים אחרים.
הקבר הראשון בחלקה הצבאית
