34
גיליון 832 אוגוסט 4102
|
|
שהייתה במהלך המבצע”.
אתם חושבים איך ייראו
החיים שלכם מהיום ואילך?
גליה: "כן. אני מגיעה
למסקנות מאוד גדולות וכ
ט
לליות, אבל בסופו של דבר
הכאב שלי הוא פרטי”.
רן: "החיים ייראו אחרת.
היינו ארבעה, נשארנו שלו
ט
שה”.
גליה: "אני מרגישה כאילו
קרעו לי את הקרביים. גיא
מילא אותי בהמון מובנים,
ועכשיו הוא איננו”.
מה שברור לשניהם, זה
שהם בוחרים בחיים, וימשיכו
לתפקד כמשפחה מלוכדת עם
כל הכאב. גם כשאנחנו מדב
ט
רים על הנצחה, הם מבהירים
שכל דבר שינציח את גיא
יהיה חי ונושם, וקשור בד
ט
ברים שאהב ועשה. רן כבר
התחיל לחשוב פרויקט בת
ט
חום המוסיקה, אולי לתזמורת
הנוער, וגליה יודעת שבכל
מקרה לא יהיה מדובר באתר
או מונומנט שבאים לשם כדי
להיזכר. "אין לי צורך בזה”.
יצא מהתהפכות
ללא פגע
בימים האחרונים, מספרים
גליה ורן, למדו על גיא גם
דברים חדשים. למשל, כמה
"צהוב” היה כחייל ומפקד.
רן: "חבריו מהצבא סיפרו איך
היה עובד אל תוך הלילה ול
ט
פעמים גם מעיר את החבר'ה
שיעזרו לו. הוא הלך לישון
כל כך מאוחר, שלפעמים
לא הצליח להתעורר גם בימי
שישי כשהגיע הזמן לצאת
המשך מעמוד קודם
מגזין
הביתה”.
גליה: "לפעמים הוא גם
התנדב להישאר שבת, ואני
הייתי מתרגזת. היי, מה אית
ט
נו?”.
גיא סיים קורס מפקדי טנ
ט
קים ושימש כמפקד צוות
במשך כשנה. בהמשך עבר
קורס מקצועי מתקדם ושי
ט
מש כמש”ק הדרכה. בקרבות
בעזה צוות כנהג בטנק של
מפקד הפלוגה.
לפני כחודשיים התהפך
הטנק של גיא במהלך ירי
ט
דה ממוביל טנקים. ירידה זו
מתבצעת כשבטנק רק הנהג,
שנוהג כאשר ראשו בחוץ וק
ט
צין מכוון אותו. לרוב זו פעולה
שיגרתית למדי, אלא שבירידה
הזו משהו השתבש, ובמהלך
הירידה הטנק החליק מהמוביל
והתהפך לגמרי. גיא הספיק
להיכנס לתוך הטנק, לאחוז
חזק בידית הטנק ולצאת מה
ט
תאונה ללא פגע.
גליה: "כל החיילים התק
ט
רבו לכיוון תא הנהג, צעקו
וקראו בשמו בהיסטריה. גיא,
בינתיים, הזדחל, יצא מהפ
ט
תח האחורי, התקרב אליהם
מאחור ושאל אותם ‘מה יש
לכם? אני בסדר'. הוא ידע
לשמור על עצמו גם במצבים
מסוכנים”.
רן: "אחרי המקרה הוא
נשלח לבדיקות בבית חולים.
הוא צלצל אליי, סיפר לי
על האירוע ואמר שלא קרה
לו כלום. התעקשתי שיש
ט
לח לי תמונה של כל הגוף,
אז הוא שלח לי תמונה שלו
ליד הטנק ההפוך, עם המסר
המרגיע: ‘זה אני ליד הטנק
מדבר בטלפון'. מבית החולים
הוא עוד חזר ליחידה, אבל
באותו ערב נסעתי במיוחד
כדי להביא אותו הבייתה,
שינוח קצת”.
גליה: "הייתה לו יכולת
להרגיע. גם חיילים שלו,
כשהיו זקוקים לאוזן קשבת,
למישהו שיתמוך ויעזור, ידעו
שתמיד אפשר לגשת לגיא”.
אם הייתם יכולים לומר לו
עוד משפט אחד, מה הייתם
אומרים?
רן: "מתגעגעים”.
ומה הוא היה עונה?
רן: "הכל סבבה”.
במהלך השבעה אמרת לי
שבאופן מוזר את חשה גם
שמחה, שזכית. נדמה לי
שאני מבין למה התכוונת,
ובכל זאת, את מוכנה לפתח
את האמירה?
גליה: "אני שמחה שהיה לי
ילד כמו גיא. הוא הביא לנו
כל כך הרבה שמחה, אהבה
ואור. גיא היה מיזוג מיוחד
של רן ושלי. מרן הוא לקח
את השקט, היציבות והחוזק,
וממני את היצירתיות, רוח
השטות ואת התפיסה שהש
ט
מיים הם הגבול. לכל זה הוא
הוסיף הומור מיוחד משלו.
הוא בלע את החיים, טעם
מכל דבר, כאילו ידע שהוא
צריך להספיק המון ושהזמן
קצר. הוא לימד אותנו המון.
תמיד ניסיתי להיות אמא
מגוננת, אבל מהר מאוד הוא
לימד אותי, בדרך השקטה
שלו, שהוא זה שמחליט. כך
היה כשהחליט לחתום על
כרטיס אד”י, וכך היה כשה
ט
חליט לעשות קעקועים. אולי
גם עכשיו הוא רצה ללמד
אותי משהו”.
לאחר התהפכות הטנק.
"זה אני ליד הטנק מדבר בטלפון”
עם הסקסופון בחזרת בוגרי תזמורת הנוער לפני מספר שבועות
בצבא. לא מפסיק לעבוד לרגע
